נגיעה בילד מטופל

שאלה

שלום. במסגרת עבודתי כמרפאה בעיסוק אני נפגשת עם ילדים במגוון גילאים, החל מגיל שנתיים ועד 12. תיאורטית ייתכן ויגיע לטיפול גם ילד בגיל 15. מדובר בילדים עם עיכוב התפתחותי או עם התפתחות תקינה עם צורך במעט תיגבור. שאלותיי הן: 1. מאיזה גיל יש להקפיד על הלכות נגיעה וייחוד? 2. האם יש הבדל בהלכה אם מדובר בילד עם ליקוי התפתחותי נרחב, כגון אוטיזם, פיגור, וכו´? לפי מה משתנה ההלכה, במידה וכן? 3. לעיתים מגיע הורה עם הילד, לצפות בטיפול. במקרה ומגיע האב - כיצד עלי לנהוג? האם יש בעיית ייחוד? האם מותר לי לתפקד כרגיל ולטפל בילד גם כשזה כולל למשל התלהבות באופן שלא הייתי מרשה לעצמי במסגרת אחרת, בגלל צניעות? 4. בטיפול במבוגרים עם קשיי תפקוד - מה הדין בתחום הייחוד והמגע? בתודה!

תשובה

שלום, עבודה זו, עבודת קודש היא, ויש בה לכתחילה, ויש בדיעבד: א. לכתחילה, אפשר לטפל בילד עד גיל 6-7. ב. לכתחילה, אפשר לטפל בילד בעל ליקוי נרחב, כהגדרתך: אוטיזם, דאון וכדומה. ג. גם באלה, להקפיד שהחדר לא יהיה נעול. ד. בדיעבד, כאשר אין אפשרות לסייע בלא מגע, אפשר להתיר מגע גם בילד לא חריג, וגם בגיל מבוגר יותר, עד לפני בר מצווה. מעל גיל זה- צריך היתר מיוחד, אם יש נסיבות מיוחדות. ה. אם האב נמצא, אין בעיית ייחוד. הטיפול יכול להעשות כרגיל, ע"מ לסייע לילד. (בהתאם לסעיפים הקודמים) ו. מבוגרים נרמטיבים, מומלץ מאוד מאוד שלא לחפש היתרים, ולא לקבל. הרב אליקים לבנון שליט"א www.yelm.co.il