תפילה

שאלה

שלום הרב,
אני מחנך בכיתת בנים בבית ספר יסודי. בבית הספר אנו מתלבטים האם לחייב את כולם לבוא לתפילה בבית הספר, גם בני מצוה וגם קטנים, או להסכים להורים הרוצים שבנם יתפלל איתם, ואח"כ יגיע לבית הספר. אני רוצה להוסיף שהורים רבים מדווחים על כך, שבנם מתקשה לקום בבוקר. זו אולי סיבה לחייב את כולם כדי שיהיו חייבים לקום.

תשובה

בראשונה, הערה לסדר. מחנך כיתה יכול לשאול שאלה פרטית, כיצד לנהוג בכתתו. כתבת שאצלכם זו התלבטות בית ספרית. לא מן הראוי לשאול ולחייב את כל בית הספר לשמוע. אם המנהל שואל, זכותו לשאול בשם בית הספר. לכן, אני מדגיש, שדברי אינם פסק או הנחיה, אלא חוות דעת בלבד.

ולשאלה: אכן, יש צדדים לכאן ולכאן. מחד, ילד המתפלל עם אביו, זו זכות גדולה לאב. חובת החינוך של האב לבנו כוללת את לימוד הבן להתפלל.

בסימן צ"ח, ס"ק ג' מביא המשנ"ב את דברי השל"ה הכותב, שלא להביא ילדים קטנים לבית הכנסת. אולם, אם הגיעו הילדים לחינוך, אדרבא, "יביאנו אתו לבית הכנסת וילמדהו אורחות חיים, לישב באימה וביראה". מאידך, לא כל האבות יכולים לשמש דוגמא לילדיהם כיצד להתפלל. אם כן, עדיף שיבואו להתפלל כראוי, בתפילה מסודרת בבית הספר.

בנוסף, לא תמיד לאב יש מנין קבוע אליו הוא הולך, נמצא שכאשר הבן צריך ללכת עם אביו, פעמים לא מעטות הוא לא יתפלל כלל, כי האב קם לפניו (או אחריו...). לעומת זאת, בבית הספר זהו מנין קבוע. ההכרעה בין שתי האופציות, צריכה להיות בהתאם להתנהלות התפילה בבית הספר. יש נערים המשתדלים לכבד את התפילה, לא לדבר ולא להרעיש, אלא להשתדל להתפלל. כמובן שראוי לעודד מגמה כזאת ולחזקה. אכן, יש נערים שאינם מוצאים לעצמם מקום, הם חייבים לנוע, להניע את הכסאות ולנסות להערים על המורה או המדריך. אחרים, אינם מפריעים לתפילה, אלא פשוט לא מתפללים. דבר זה הוא המכריע, אם לחייב את הילדים לבוא לתפילה השקטה והמסודרת בבית הספר, או לאפשר למי שרוצה בכך, להתפלל עם אביו, מתוך הנחה שבבית הספר התפילה אינה מסודרת ואינה מחנכת.

בדבריך הזכרת את שאלת ההתעוררות והקימה בבקר. זה נושא שרבים מההורים ומבני הנוער "נופלים" בו. שם המשחק הוא "נטילת אחריות". זהו יסוד חינוכי שצריך לטפח אותו עוד ועוד. לכן, לא נראה לי שהחובה להגיע למנין בבית הספר תתרום לכך. אדרבא, אם ילד קם מפני שהוא חייב להגיע לבית הספר, משמעות הדברים היא, שאנו מסלקים מעליו את תחושת האחריות. מפני שהוא אינו מגיע מתוך אהבת התפילה אלא מחשש שהוא יענש, אם לא יבוא. וברגע שלא יהיה חשש עונש, למשל בשבת, אין סיבה לקום.

עם זאת, חלק מהחינוך הוא גם לעמוד בחובות המוטלות עלינו. לפיכך, כאמור: אם בבית הספר מתקיימת תפילה נעימה, מסודרת, ולא מלווה בהערות וגערות של מורים בתלמידים, אפשר לחייב את כולם לבוא, ולהשתדל להאהיב עליהם את התפילה, כדי שאכן יקחו על עצמם את האחריות והחובה להגיע ולהתפלל, וחובה זו תלווה אותם הן בימי חול והן בשבת. אם לא כך נראית התפילה בבית הספר, נכון הוא לאפשר לאבות להתפלל עם בניהם.