פחד מטרור

שאלה

שלום הרב,
אנו תושבי אשדוד ובתקופה האחרונה כולנו במתח נוראי. אוכלים או מכינים שיעורי בית, פתאום אזעקה, רצים לאזור מוגן. גם כשיוצאים כעבור כמה דקות, אין לדעת מתי שוב תישבר השיגרה. אנו מרגישים שזה מערער אותנו נפשית. מה עושים כדי לא לאבד שפיות.

תשובה

אחת המטרות העיקריות של ארגוני הטרור היא, להוציא אותנו מדעתנו, לשגע אותנו ולשבש את חיינו. הרי הטרוריסטים הם רשעים גדולים, אך אינם טיפשים. הם מבינים בודאי, שאי אפשר להכריע את מדינת ישראל באמצעות רקטות. אבל, כאמור, רצונם להחליש את הרוח ולשבש את החיים, וכמובן לפגוע בכמה שיותר אנשים נשים וטף.

כנגד מגמה זו אנו חייבים לבסס בעצמנו את הכוח החיובי, ההפוך מזה, והוא: יציבות, שקט, שלוה וכו'. הלל הזקן הוא לנו דגם לשלוה ויציבות. כאשר בערב שבת עובר ליד ביתו מישהוא וצועק: מי כאן הלל. ושוב עובר ושוב מטריד, והלל ,שומר על שלוה וקור רוח ומשיב בסבלנות לכל השאלות.

כיצד קונים את היציבות? בסיוע שני יסודות: האחד, אמונה. והשני, ההשלמה והקבלה. האמונה משמעותה, שאם הקב"ה מעמיד אותנו בנסיון, פירושו, שזה המצב האמיתי ביותר עבורנו, בעת הזאת. האמונה גם מבררת לנו, שהכל בידי שמים, וכל מחשבות אדם לא יועילו כדי לשנות את הנהגתו של הקב"ה. במסכת סוכה (דף נג, א) מספרים חכמים על שלמה המלך שפגש את מלאך המוות וראה שפניו עצובות. לשאלתו, הצביע מלאך המות על שניים מעבדי שלמה, שהוא צריך "לקחתם" אך אינו יכול. שלמה המלך מיהר לשולחם לעיר לוז, שם אין מלאך המות שולט, בנסיון להצילם. למחרת, ראה שוב את מלאך המות, מבודח. לשאלתו , סיפר לו, שצריך היה לקחתם בשערי העיר לוז, ובדיוק לשם הם נשלחו ע"י שלמה המלך.

אם כן, האמונה גורמת לנו, לבטחון, שכל מה שצריך להתרחש, יתרחש. חובתנו היא להמשיך את החיים, לא להסתגר בבית או במרחב המוגן. אם צריך לצאת לקניות, יוצאים, נוסעים לשמחות ואירועים, הולכים להתפלל בבית הכנסת וכד'.

וכמובן, נשמעים להוראות ופועלים לפי הנחיות כוחות הבטחון.

בנוסף, יסוד ההשלמה הוא חיוני. אם נחזור לסיפור על הלל הזקן, דרכו של עולם שבערב שבת מתכוננים כבר למנוחה, ומצפים להכנס לשבת בלא הפרעה. על כך בנה אותו מהמר את תקוותו להקניט את הלל, ע"י פגיעה בציפיות שלו. התגובה הנכונה של הלל היתה, השלמה עם מצב לא יציב ולא קבוע, באותו ערב שבת. ההשלמה והקבלה פירושם, ביטול הציפיה לשקט ושלוה, וקבלת המצב המשתנה, לפעמים תוך רגעים. מי שמצפה לשלוה, בכל אזעקה הוא רוטן "ומקטר" על הצורך לרוץ למרחב מוגן. אך מי שמשלים ומקבל, מתוך אמונה שכאלה הם חיינו בעת הזאת, וזה המצב האופטימלי לימים אלה, יכול להגיע ליציבות ושלוה, גם במצב הבלתי הגיוני הזה.

כך, אנו קמים בשמחה, נכנסים ויוצאים לפי "חלילם" של המחבלים, ומודים לקב"ה, שבתוך כל המצב המוזר והלא נורמאלי, יש לנו מדינה עם צבא חזקים, שבעז"ה, ימגרו את האויב, בקרוב!