חינוך נכון

שאלה

שלום הרב,
יש לנו ב"ה 5 ילדים. הגדולה בת 11. אנו רואים סביבנו שכנים, ידידים שילדיהם הגדולים, בגילאי 15 ,16 ומעלה "עושים להם צרות", לא רוצים ללמוד, לא רוצים להתפלל ואפילו לא רוצים להיות דתיים, בנים כבר בלי כיפה וכד'. אנו דואגים שמא גם אצלנו יהיה כך, האם יש דרך לדאוג ש"לי זה לא יקרה"?

תשובה

לאף אדם או משפחה אין "חברת ביטוח" בחינוך. יש להשקיע עמל בלימוד ובהבנת דרכי חינוך, ובנוסף, יש להתפלל לסייעתא דשמיא גדולה, כדי לזכות לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים וכו', כנוסח הנפלא שאומרות אותו האמהות בהדלקת נרות שבת. כדברי המסילת ישרים בהקדמתו, יש נושאים שהתועלת מהם מושגת בחזרות המרובות עליהם, כך גם בחינוך.

ענין ראשון, לחנך באהבה. זוהי כותרת רחבה למערכת שלימה של מחשבות, הרגשות ופעולות, שכולן נכנסות תחתיה. ילד רוצה לעשות טוב, להתפלל, לשמור מצוות, לגמול חסדים, אם הוא חי עם אבא ואמא, שהוא רוצה להיות כמותם. כאשר הוא מרגיש שהם אוהבים אותו, זה מעורר אצלו את הרצון לנהוג כמנהגיהם. לאהוב, אין פירושו לפנק. פינוק- מידה לא טובה. אהבה- מידה מצויינת. ההבדל בניהם: פינוק זה לתת לילד משהוא שבאמת אינו צריך אותו ולא מגיע לו. אהבה, זה לתת את מה שטוב לו, גם אם זה דורש ממנו הסתפקות במועט.

אם המנהג במשפחה הוא, לאכול גלידה רק בשבת, וילד רוצה ומבקש גם ביום חול, נאמר לו באהבה: מתוק שלנו- בע"ה בשבת גלידה! אם נפנק אותו- ניכנע לדרישתו וניתן לו גם בסתם יום של חול, הילד לא יפרש זאת כאהבה, אלא כחולשה של ההורים, שאפשר להניעם לכל רוח, עם קצת "נידנודים". ילד אינו רוצה להתחבר עם אישיות כזאת של הורה. זה גורם לו אפילו קצת לזלזל בהורים, מפני שאפשר "לעבוד עליהם", ולבסוף, להביאם לנהוג כפי שהילד רוצה. אין פגיעה גדולה שהורים יכולים לפגוע בעצמם, כפגיעה זו. לכן- לאהוב מאד, בשום אופן לא לפנק. (כמובן, יש מקרים חריגים, יום הולדת, מבחן מוצלח, אורח חשוב, שלכבוד האירוע אפשר לשנות מהסדר).

כלל נוסף בחינוך, לתת לילדים את החופש לרצות. אם הורים רואים חובה לעצמם להדריך באופן רצוף את הילד , לומר לו מה לעשות על כל צעד ושעל, הילד לומד שאינו צריך לרצות מאומה. אבא ואמא רוצים בשבילו. זה גורם לו לשיתוק הרצון, ובמילים אחרות, שלילת הבחירה החופשית. לכן, אין להתפלא, שכאשר הוא גדל, כאשר הוא צריך לרצות, אין לו שום קריטריונים מה לרצות, מפני שמעולם לא פתחו לפניו פתחים של טוב ורע, שהוא יבחר בטוב ויסור מהרע. טיפוח הרצון הוא עבודה קשה להורים, ללמוד לסלק את פטרוניותם על הילד, ולתת לפניו את הבחירה. כמובן שהכרח להוסיף את האמון בילד, שאכן ידע להבחין ולבחור בטוב. בלא זה אין אפשרות "לשחרר" את סמכותיות ההורים. אלה הם כללים יסודיים: אהבה, אמון והעברת אחריות. ואידך- זיל גמור!