פרשת כי תצא - הקבוע מנצח!

מצוות התורה, אפשר לראותם כהוראות סתמיות, כי כך רצה הקב"ה, ואפשר לראותן כמדריכות אותנו בדרכי החיים.
הכיצד? התורה מציבה מקרים שיש בהם דילמה מהי הדרך הנכונה בה צריך ללכת, והיא מתווה לנו דרך לפתור את הדילמה.
דוגמא לדבר: אשת יפת תואר. הסיטואציה: לוחם עוזב את אשתו ואת ביתו, ויוצא להלחם. ובמלחמה, עולים פיתויים שונים. האם להניח לעצמו להכנע לפיתוי, או שמא לעמוד איתן ולנצח במלחמת היצר.
הדילמה כאן, אינה רק בשאלת המאבק ביצר, אלא רחבה הרבה יותר. חיינו בנויים על שני מרכיבים: האחד, המרכיב הקבוע שבחיינו. השני, המרכיב המשתנה. "דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת". הזמן והמקום מייצגים את שני המרכיבים הללו. הזמן, הערך המשתנה, דור הולך ודור בא. והמקום, הערך הקבוע, הארץ לעולם עומדת. וכן שני המאורות הגדולים, השמש והירח. השמש- ערך קבוע. הירח- ערך משתנה. עניין זה רמוז גם בפרשת שמע, שחובה לקרותה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", הבית הוא הערך הקבוע, והדרך, הערך המשתנה.

הוא הדין גם בבית ובמלחמה. הבית הוא מצב קבוע. המלחמה, מצב זמני ומשתנה. אם נציב את השאלה, מי בראש? הקבוע או המשתנה, ודאי התשובה היא שהקבוע מנצח. כך הננו לומדים מהוראת התורה בפרשתנו (דברים כד,ה): "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא". זו הנחיה ברורה, שהקביעות של הבית, בשנה הראשונה לנישואין היא הכרחית. לכן החתן מקבל פטור לשנה, מלצאת אל המצב המשתנה.
והנה, באשת יפת תואר, הנחיית התורה לכאורה הפוכה וסותרת. גם כאן הדילמה היא בין שמירה על הערך הקבוע, אשתו זו ביתו של אדם, לבין בחירה באשה זרה המלבה את יצרו של האדם. כאן מכריעה התורה, דווקא ללכת אחרי המשתנה, ולהתיר ללוחם את אשת יפת תואר.
אכן, ההיתר הוא חד פעמי: "אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה". (רמב"ם מלכים ח,ג) ומיד חייב להביאה לביתו, ולחבר גם אותה אל הערך הקבוע.
אבל לימוד גדול יש לנו כאן: דיברה תורה כנגד יצר הרע! בעת שאדם עוזב את ביתו, את מבצרו האיתן, ויוצא למלחמה, יש גבול ליכולת השליטה על היצר הרע.
חידוש התורה הוא, שבאופן חד פעמי אפשר להכנע ליצר. אך כאמור, מיד לחזור אל הקבוע.

לדידן, התורה היא ערך קבוע. מי שאין בו תורה, אין לו ערך קבוע לחייו, והוא כולו בעולם של ערכים משתנים, כדוגמת הכדור העגול, שפעם אלה מנצחים ופעם הם מנוצחים. כאשר כל מה שתופס את האדם הוא הנושאים המשתנים, אי אפשר לבסס חינוך, אי אפשר לבסס בית, והחיים כאילו נתונים בכף קלע, הנזרקת ממקום למקום.
נבסס עצמנו על ערכי מוסר ותורה, ונעשה תורתנו קבע, למען ייטב לנו ולדורות הבאים.