ענישה בחינוך

שאלה

שלום הרב,
בסיפורי התורה אנו מוצאים הרבה, שהקב"ה משתמש בענישה, כמו בסיפור על אבימלך שלקח את שרה, בבניו של יהודה, ער ואינן שחטאו והקב"ה המית אותם בעודם צעירים. וכמובן, על מצרים ופרעה וכד'. ?כמה אנו כהורים או מחנכים יכולים להשתמש בנשק הענישה?

תשובה

שלום.
יש פער גדול בין מה שהיה בעבר, בהיסטוריה הקדומה של התורה, לבין מה שמתרחש כיום בעולם. אז, השגחת הקב"ה היתה גלויה, כפי שהננו רגילים לומר בפרשת והיה אם שמע. כאשר ישראל קיימו את המצוות שרתה עליהם הברכה, היו גשמים בעיתם וכד'. וכאשר לא שמרו, הקב"ה אכן עצר את השמים. כך גם בסיפורים שבספר בראשית, ההשגחה האלוקית היתה גלויה וברורה. עם ירידת הדורות, ההשפעה האלוקית נעשתה סמויה יותר, ולא תמיד רואים קשר בין קיום המצוות לבין הגשמים. ניתן להגדיר זאת, כ"שכר ועונש טבעי" או "שכר ועונש גמולי". בעבר, הכל היה טבעי, נהגת טוב- הרווחת! נהגת רע- הפסדת! אח"כ הטבע התקלקל, וההנהגה האלוקית הפכה להיות נסתרת.

בחיים הפרטיים אנו מוצאים גם ענישה טבעית וגם ענישה גמולית. ילד השופך את האוכל שלו בכוונה, התוצאה הטבעית היא שאין לו עוד מה לאכול- זהו עונש טבעי. ילד המסרב ללבוש מעיל כאשר הוא הולך לגן או לבית הספר, במשך היום הוא סובל מקור או מגשם. הוא גרם לעצמו עונש. אם מפריע בכיתה ולא מאפשר ללמוד, מוציאים אותו כדי להפסיק את ההפרעה. זוהי תוצאה טבעית. כהורים וכמחנכים ודאי אפשר ונכון להשתמש בכך. למשל: לא לרחם על הילד ולשלוח לו מעיל לבית הספר. ניתן לו להתבשל בתבשיל שלו, וכך הוא ילמד.

השאלה היא על עונש גמולי: ילד השובר כלי, משחק וכד', האם ניתן לו גם מכה? (בנוסף על כך, שיש לו כעת משחק שבור שזה עונש טבעי). התשובה היא: למעט עד כמה שאפשר בעונש ההכאה.   מתי בכל זאת אפשר להשתמש בעונש כזה? כדי לסמן קו אדום! כאשר ילד מדבר לא יפה להוריו, או מאיים עליהם (אבא: אם לא תתן לי כסף, אשבור רהיטים או כלים) שם יש מקום לשימוש בהכאה, וזאת כדי להבהיר לילד, שזהו מצב בלתי נסבל, ובשום פנים אי אפשר לעבור לסדר היום. המכה צריכה לבוא לא מתוך כעס, אלא כאקט חינוכי. ולעיתים נדירות. מי שמרגיש עצמו שהוא כועס על בנו, בשום אופן אל ישתמש בעונש זה!    

יש לציין, שכדי להעניש, צריך במקביל גם לגלות את האהבה והחיבה. באופן זה, ברור לנענש, שהמחנך או האבא והאמא, לא הענישו מתוך כעס, אלא מתוך כוונה להיטיב. סיפור ששמעתי על ראש ישיבה, שכאשר תלמיד סרח, היה נותן לו נשיקה ואח"כ סוטר לו, ושוב נותן לו נשיקה. הלואי שנזכה!