חשש למשיכה תוך מגדרית

שאלה

שלום הרב,
אחד החברים שלי הודה בפני שיש לו נטיה לבנים, ומדי פעם הוא נוגע, מלטף. לפעמים השני שם לב לכך ומגיב בתמיהה. אז החבר שלי כאילו עושה מזה צחוק, והכל ממשיך כרגיל. הצעתי לו לפנות לטיפול, ואני פונה בשאלה, באיזה כיוון צריך ללכת. האם באמת ללכת למטפל, ולאיזה סוג מטפל.

תשובה

לכאורה, שאלתך היא שאלה פשוטה ותמימה, ובאה ממקום טוב. מאחר שכוונתך היא לעזור לחברך. ודאי שזו הדרך, לא לזנוח ולהדחיק נטיה כזאת, אלא לטפל בה, ומיידית, ללא דחיה. אולם, יש בעיה כואבת, שהיא תסבוכת שיצר המחוקק. שם הבעיה: "חוק חובת הדיווח". החוק נוגע למספר נושאים, כמו פגיעה או התעללות בקטינים, שזה צד חיובי של החוק. משמעותו היא, שכל אדם הנחשף לידיעה על פגיעה של מבוגר בקטין, אינו יכול לעמוד מן הצד, וחובתו לדווח לעובד סוציאלי או לפקידת סעד. ענף זה של החוק תואם את ההלכה , על פיה הננו מצווים: לא תעמוד על דם רעך! אזהרה זו כוללת גם נזק, כלשון הרמב"ם בספר המצוות, לא תעשה רצ"ז: "שהזהירנו מהתרשל בהצלת נפש אחת מישראל, כשנראהו בסכנת מוות או הפסד, ויהיה לנו יכולת להצילו". כלומר, חובת ההצלה היא, הן בסכנת מוות והן בנזק. פגיעה בקטין (וגם במבוגר) היא בהחלט נזק גופני ונפשי, שמצוה עלינו למונעה בכל כח. הדרך למניעה היא, דיווח על הפוגע. אולם "חוק חובת הדיווח" חל גם על מטפל, כאשר פונה אליו אדם לטיפול ותוך כדי הטיפול הוא מתוודה לפניו על מעשים שעשה. אם המעשים מוגדרים בחוק כ"עבירה פלילית", חלה על המטפל חובת דיווח. כוונתו של החוק היא בודאי לטובה, כדי שלא יתהלכו בינינו סוטים, פדופילים, אשר יפנו לטיפול , וכך יינצלו מלהענש על מעשיהם. אולם חוק זה, שתי רעות יש בו: הראשונה, מפני שהוא סותר את "רוח חכמים". והשניה, מפני שהוא פועל כבומרנג נגד החברה. כוונתו של החוק היא, להגן על החברה. אבל בפועל הוא גורם לתופעה הפוכה, ואפרט.

"רוח חכמים": במסכת בבא קמא (צ"ד, ב') קובעים חכמים: הגזלנים ומלווי בריבית שהחזירו, אין מקבלין מהם. והמקבל מהם, אין רוח חכמים נוחה הימנו. ומעשה באדם אחד שביקש לעשות תשובה, אמרה לו אשתו" רֵיקָה! אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך. ונמנע, ולא עשה תשובה. באותה שעה אמרו: הגזלנים ומלווי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם וכו'.

מצוות "והשיב את הגזילה" היא מצוות עשה. אולם, במקום בו אדם בא לחזור בתשובה "עצרו" חכמים את המצווה, וקבעו שלא לקבל ממנו את מה שגזל. והמקבל, "אין רוח חכמים נוחה הימנו". באותה דרך יש להתייחס למי שיש לו נטיות אסורות, אך הוא פונה לטיפול, והרי הוא בגדר "בעל תשובה", ואין לגרום לו נזק. והגורם נזק, "אין רוח חכמים נוחה הימנו". זו נקודה ראשונה. והנקודה השניה היא, שגם בעלי הנטיות הפוגעניות יודעים את החוק, ומשום כך, למרות רצונם לטפל בנטיה זו, אין הם פונים לטיפול, מחשש שידווחו עליהם, והם יבלו את זמנם בבתי כלא. מצב זה גורם לכך, שבחברה מהלכים חופשי מאות, ואולי אלפי אנסים, פדופילים, שבלי חובת הדיווח יש סיכוי שהיו יוצאים ממצבם.

לכן, ביחס לחברך, נהג בזהירות, ודאג לכך שיקבל טיפול נאות, אבל לא יכניס את עצמו למצב שבו תחול על המטפל חובת הדיווח.