ישיבה פנמייתית

שאלה

שלום הרב,
אנו תוהים האם לרשום את בננו לכיתה ט' בישיבה תיכונית פנימייתית או להעדיף תיכון ישיבתי ללא פנימיה. כהורים, אנו חוששים גם מהשפעת חברים על בננו, שבמסגרת פנימייתית, זו השפעה חזקה יותר, וגם מנתק בקשר שלנו איתו, וביכולת לעקוב אחריו ו"להיות בתמונה".

תשובה

שאלת חינוך בפנימיה או בבית, שאלה עתיקה. בהיסטוריה של 50 השנים האחרונות, פעמים שדיעה זו גברה, ופעמים שהדעה האחרת גברה. בספר "איש צדיק היה" על הרב אריה לוין זצ"ל, מביא את סיפורו, שהוא עזב את הבית עוד לפני היותו בר מצוה, והלך למשך חודשים ארוכים ללמוד, מבלי לחזור לבקר את משפחתו. וכך גדל מתוך שקידה בתורה, כאשר הוא ישן על ספסלי בית המדרש ולעיתים גם רעב מפני שלא היה לו היכן לאכול. בימינו זה דבר שאינו נשמע כמובן, אבל מכאן רואים אנו שאין שלילה בהתרחקות גיאוגרפית מהבית. כאשר הבית חם, אוהב ומתעניין, תמשיך השפעתו על הנער גם כאשר הוא אינו חוזר לישון בבית. "הסינר של אמא" הוא מעטפת רכה, הטומנת בחובה גם עוגות מצויינות ושאר פינוקים שכל נער מחבב אותם. בנוסף, כאשר נער חוזר בשעות הערב לביתו, הוא למעשה ממשיך את שגרת חייו, יש טלויזיה ומחשב ופייסבוק וכד'.

חשוב להבין: יש הבדל גדול בין רמת ניצול הזמן של נער, בחור, המשוחרר כמעט ממחוייבות, לבין אדם בעל משפחה, לומד או עובד, אשר עליו מוטלות משימות רבות, כמו פרנסה, דאגה לצורכי הבית, תיקונים, הצורך לטפח מערכת זוגית, חינוך ילדים וכד'. לכן, קשה למצוא בעל משפחה, ששעות הערב שלו כשהוא בביתו, מנוצלות עד תומן. לא כך אנו רוצים לראות את בנינו ובנותינו. שנות הלימודים הללו, הם בבחינת "ספי ליה כתורא" (כתובות נ,א) כלומר, נער צריך ללמוד כמו שור הממלא בטנו מהאבוס. בחינוך פנימיתי, שעות הלימוד נמשכות מאוחר יותר, ויש מקום לפעילות עצמית של הנער. גם בגיל זה אנו מוצאים נערים המשכימים ללמוד לפני התפילה, או נשארים גם לאחר סיום הלימוד בערב. כל הסיבות הללו, צריכות לגרום לכם כהורים, לשקול בחיוב את רישומו של הבן לישיבה עם פנימיה. מובן שהכל תלוי בבגרות ובאחריות של בנכם. בן בוגר אם ילך לפנימיה יצמח. מי שעדיין אינו בוגר, אכן יכול להסחף אחר חברה לא טובה. אולם, אני ממליץ שלא אתם תהיו אלה הקובעים אם בנכם בוגר או לא. כל אמא, (ולעיתים גם אבא...) חושבים את בנם לילד. לכן, התייעצו עם המחנך שלו כדי להחליט על בגרותו.

לסיכום: נער בוגר בנפשו, יכול להצמיח את כוחותיו דוקא כאשר הוא יוצא ממסגרת הבית, נוטל אחריות על עצמו ויוצא אל הפועל. נער בתהליך התבגרות, יש עדיפות להשאירו מחובר אל הבית, ובלבד שבבית מעניקים לו את החופש לרצות לגדול. אני רוצה להסתייג ממה שכתבתם, שבבית תוכלו לעקוב אחריו. זה ביטוי של חוסר אמון בכוחותיו של בנכם, ועליכם לשים לב מאוד לכך, שלא תעקבו אחריו אלא תלוו אותו. ליווי אינו מבטא חוסר אמון אלא רצון לתמיכה והכוונה בעת הצורך.