יחס לילדים נשואים

שאלה

שלום הרב,
יש לנו כמה ילדים נשואים, ואני שמחה כאשר הם מתארחים אצלנו. אבל לפעמים יש לי תחושה שמשתלטים לי על הבית. למשל, אם אני מוציאה משהו מהחדר בו הם מתארחים, גם כאשר ברור שהם לא בחדר, הם נותנים לי הרגשה שאסור לי להיכנס, כאילו זה "החדר שלהם". פעם ביקשתי מאחד הנכדים לא להיכנס הביתה עם הבימבה, מפני שזה עושה בוץ, כלתי הגיבה בזעם, כאילו פגענו בנכד. מה עלי לעשות, האם לתת להם יד חופשית?

תשובה

יפה מצדך שלמרות הרגשתך הלא נעימה, את עדיין חושבת, אולי לתת לזוגות הנשואים שלכם, יד חופשית. אבל למען האמת, המצב צריך תיקון ושינוי: "להיות כל איש שורר בביתו" זו אמנם אמירה של אחשורוש, אך היא ודאי נכונה, הורים הם לעולם "בעלי הבית" בביתם. הם קובעים את הסדרים וילדיהם, גם כאשר הם נשואים, אינם יכולים ואינם רשאים להכתיב את הסדר בבית ההורים. המגבלה היחידה על הורים בביתם היא מגבלה של צניעות. ודאי לא יעלה על הדעת שהורים יכנסו בלא בקשת רשות לחדר שנתנו לבני זוג אחרים, גם אם הם צאצאיהם, בעת שהזוג או אחד מהם שוהה בחדר. נקיון וסדר יום, הנם בסמכותם המלאה של ההורים. ילדים רשאים לבקש מההורים אישור להכניס ילד עם משחק הגורם לכלוך, בתנאי שיקבלו על עצמם לנקות אחרי בנם. אבל אין להם כל זכות לכעוס על ההורים אם לא קיבלו את בקשתם.             

לדעתי, תגובה כזאת המתוארת על ידך נובעת מבעיה בבטחון העצמי של כלתך. מי שאינו בטוח בעצמו, כל הערה או ביקורת, מזעזעים את נפשו, הוא מרגיש מותקף ומשתמש בכעס כתגובה, כדי להרגיש חזק יותר ובטוח יותר.

מה אם כן אפשר לעשות במצב כזה?
הורים ממשיכים להורות דרך גם לאחר נישואי ילדיהם. להשאיר את המצב כמו שהוא, ודאי לא נכון. להודיע לילדים שמהיום והלאה, את, האמא, היא בעלת הבית, אם ירצו יבואו ואם לא ירצו, יתכבדו וישבו בביתם, גם כן לא נכון. הדרך הנכונה היא, בראש ובראשונה לשתף את בעלך בכל הנושא (אם אינו שותף עד כה). יחד תבנו לעצמכם את הדרך. אפשר לזמן את כולם למפגש משותף, בביתכם או במקום חיצוני. בשיחה, עם כל ילדיכם הנשואים ובני זוגם, וגם הרווקים הבוגרים, צריך בעלך, שהוא ראש המשפחה, לפנות לכולם ולהעלות את העובדה שבזמן האחרון לא נעים בביתכם. ואתם ההורים מבקשים לקבל חוות דעת מהם, מה ניתן לשפר כדי לגרום לאוירה נעימה יותר. בשיחה יעלו הילדים בודאי טענות שונות. כאן תפקידו של בעלך הוא לנווט את השיחה באופן שהוא יבהיר להם, ש"אשתי זו ביתי", כדברי חכמים. כמו שהם ודאי לא ירצו שמישהוא אחר ינהל את ביתם, כך זכותך היא להרגיש שאת המנהיגה בבית. כמובן שהכל צריך להתנהל בנועם ובאהבה, לא כביקורת על ילדיכם אלא כהורים אוהבים השמחים להורות דרך לילדיהם. זה נושא חשוב, וכדאי להשקיע בו!