פרשת אמור - גדול קידוש ה'

רגילים אנו לשמוע אמירות והגדרות על מעשה מסויים:
מעשה כזה הוא חילול ה', או להיפך: קידוש ה'.

אולם, לעיתים רואים אנשים מהרהורי לבם. קידוש ה' וחילול ה', הנם, שתי מצוות המנויות בספר המצוות לרמב"ם. מצוות עשה ט' היא: שציונו לקדש ה'. ומצוות לא תעשה ס"ג היא: שהזהירנו מחילול ה'. בהלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה י', מבאר הרמב"ם כיצד מתקיימות שתי המצוות הללו, מדבריו עולה, שכאשר אדם מקיים מצוותיו של הקב"ה, זה קידוש ה'. ואם עובר בשאט נפש, להכעיס, על מצוות ה', הרי זה חילול ה'.
ובהלכה י"א הוא כותב, שתלמיד חכם בעל מידות פגומות מחלל את ה'.
ולעומתו, תלמיד חכם בעל מידות טובות מקדש שם שמים.
כאשר קצין בצה"ל בולם מתפרעים, הרי בכך הוא מקיים מצוות "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם מלכים, ה',א') אם כן, מעשהו הוא בגדר קידוש ה'. לעומת זאת, אלוף פיקוד, רמטכ"ל ושר בטחון המדיחים קצין כזה במקום להיות לו עורף, זה חילול ה'.

מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שזה עתה מלאו 30 שנה לפטירתו, היה מזכיר את מאמר חכמים בירושלמי (קידושין, א', ד'): "גדול הוא קידוש ה' מחילול ה'". הירושלמי מתייחס לאיסור להלין נבלת הרוג על העץ, ואם מלינו, עובר על איסור "ולא תחללו את שם קודשי".
לעומת זאת, מצינו בגבעונים (שמואל ב', כ"א) אשר דרשו מדוד להסגיר לידם שבעה מבני שאול. זאת, ככפרה על שאול שהרג שבעה מהגבעונים, ועבר על שבועה אשר נשבע להם יהושע בן נון וישראל. אכן, נמסרו לידם שבעה ממשפחת שאול, והם הרגום, ותלו אותם, מחול המועד פסח, ועד י"ז במרחשוון. כל זאת, כדי לקדש את ה', ולהוכיח שכל המתנכל ל"גרים גרורים", היינו הגבעונים, בא על עונשו.
על כך אומר הירושלמי: גדול קידוש ה', שמחמתו הותר להשאירם תלויים למעלה מחצי שנה, יותר מחלול ה' הנגרם ע"י כך.

הרב צבי יהודה זצ"ל היה משליך מכאן גם למדינת ישראל. למרות שיש בה חילול ה', כעקירת יישובים, רמיסת תורה ומצוות וכד', הרי קידוש ה' שבחזרתנו לנחלת אבותינו, גובר.
יהי רצון שנזכה לסלק כל חילול ה' מקרבנו, ולפעול למען הרבות קידוש ה' בכל אתר ואתר.