פרשת אמור - "ממלכת כהנים"

מעמד של "כהנים" אנו מוצאים בכל הדתות והאומות. אצל אברהם נאמר על מלכי-צדק שהיה כהן לא-ל עליון (בראשית י"ד, י"). אף אצל פרעה נאמר: "רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה" (בראשית מ"ז, כ"ו). גם בימינו יש כהני דת למיניהם. ללמדנו, שהמין האנושי מרגיש בטבע, שיש צורך להפריש חלק ידוע מהציבור להיות מיוחד ושונה בהנהגותיו.
הרמב"ם  (שמיטה ויובל י"ג,י"ג) פותח פתח ל"כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו לעמוד לפני ה', לשרתו ולעבדו... הרי זה נתקדש קדש קדשים". מהו אם כן הייחוד המציין את "הכהנים בני אהרון", המחייב אותם להתקדש, ומטיל חובה זו גם על הישראלים: "וקידשתו"- מצוה לנהוג קדושה בכהנים.

בקרב הדתות והאומות, כהן זה מקצוע. כל אדם יכול ללמוד להיות כהן, כלשון הרמב"ם: "כל איש ואיש מכל באי עולם". לא כך בקרבנו. רק איש משבט לוי, מזרע אהרון הכהן יכול ומחוייב לשרת בקודש. זאת, הואיל וכל ישראל הם "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ה'). נמצא שהכהנים הנם תמצית של הקדש, הנמסך באומה כולה, ומופיע בצורה מרוכזת במשפחת הכהנים. רק השבט והמשפחה אשר נבחרו, ראויים לקלוט את רוח הקדושה.
טעם לדבר, מוצא הרב קוק (אורות עמ' נ"ג) בכך, שלאומה הישראלית יש תפקידים רבים, חלקם בחומר וחלקם ברוח. השילוב בין אלה הוא קשה ומורכב. מפני שכל כח חש, כאילו השני בא בגבולו, וממעט את השפעתו. אנשי החומר, העוסקים בבנין הארץ, בהקמת מפעלים, בחקלאות, בצבא וכו', חוששים מאנשי הרוח, שאינם נושאים ב"שוויון בנטל" החומרי. מאידך, אנשי הרוח חוששים שמא "כל מה שיוסיף היישוב בנין, יוסיף השכל חורבן". כדי להשכין שלום בין הכוחות כולם, ציוותה התורה לקדש חלק ידוע מהאומה, אשר עליו מוטלת הנשיאה בעול הרוח. לא כל אחד יכול לומר כהן אני. רק מי שבדמו ובגנים שלו זורם הגן המיוחד של הכהנים (על פי מחקרים שהתפרסמו ב-15 השנים האחרונות) רק הוא מתקדש קודש קודשים. אלה, מחזקים את מעמד הרוח והקדושה באומה כולה, וממילא יכולים אנשי המעשה לפעול את פעולותיהם ללא חשש שייבש מעיין הרוח בישראל.
אפשר לצרף אל ה"כהנים" עוד מתנדבים, העושים תפקידם מתוך אהבה וקשר לכל אחד מישראל, ויודעים שהם קשורים בכל נימי נפשם עם הכלל.

מי שסבור שיוכל להיות "כהן" בהתנכרות ובהתבדלות מכלל האומה, טועה.
ירבו בינינו אנשי קדש מלאים באהבה וחיבה לאומה,
וכל המרכיבים, של החומר ושל הרוח, יפרחו!