פרשת פינחס - לחיות את היום

"את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בן הערביים"- פסוק זה נאמר בפרשתנו בעניין קרבן התמיד.
בהקדמת העין יעקב מופיע מדרש מופלא בו דנים התנאים מה הפסוק הכי חשוב בתורה:"בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר (חשוב יותר) והוא שמע ישראל וגו'.
בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך.
שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'.
עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'.
לכאורה המדרש תמוה: וכי מה יש בפסוק זה שיותר חשוב משני הפסוקים האחרים שהם יסודות תורתנו? מה יש בקורבן התמיד שהוא הכי חשוב בתורה?
יש המסבירים שבפסוק זה אנחנו לומדים על חשיבות ההתמדה והקביעות, והעוצמה של עניינים כאשר הם תמידים כסדרם דבר יום ביומו.
על דרך החסידות ניתן לבאר בצורה קצת שונה. מה היום הכי חשוב בשנה? היום!!! מה הדבר הכי חשוב בעולם? הדבר אותו אני צריך לעשות עכשיו. יום כיפור לא מעניין אותי עכשיו, עכשיו הכי חשוב לי היום הזה. הכי חשוב בעיני המעשה האחד -הכבש אחד- שמוטל עלי לעשות כעת. אותו מעשה אחד שניצב לפני, אותה תפילה שעומדת לפני (תפילות כנגד תמידים תיקנום) אותם צריך לעשות כאילו אין עוד דברים אחרים בעולם. כלשונו של ר' נחמן שצריך אדם לשים לנגד עיניו כאילו אין לו אלא אותו היום.
אנחנו רגילים לבקר את התרבות העכשויסטית, בה הכל הוא כאן ועכשיו, אך לפי דברים אלו יש בה אמת גדולה, ואפשר להעלות אותה לשורשה, ולתת לה מקום בחיי הקודש.
כידוע בי"ז בתמוז בטל התמיד, ונתבטלה הרגשת הדבקות האלוקית הקבועה והתמידית בכל מעשה ומעשה.
יה"ר שנזכה לחיות את היום, וכל מעשה ומעשה נעשה עם כל הריכוז וההתלהבות, ומתוך כך יתקיים בנו בעז"ה במהרה היום אם בקולו תשמעו.