empty label
בכל פעם שאנו מתארחים אצל הורי, אשתי יוצאת פגועה מההערות של בני המשפחה, כיצד לנהוג?
שאלה
שלום כבוד הרב,
אנו נשואים כמה שנים. ההורים שלי התנגדו לנישואי עם אשתי עוד לפני הנישואין. גם כיום, בכל פעם שאנו מתארחים אצל הורי, אשתי יוצאת פגועה מההערות של אמי וגם של שאר בני המשפחה. הערות על הטיפול בילדים, על הניקיון והסדר וכד'. אם אעיר להורי, הם עלולים להיפגע. אשתי מבקשת שלא נתארח אצלם. אנחנו לפני פסח וגם זה יפגע בהם. כיצד לנהוג?
תשובה
שלום,
התערבות הורים בחיי בני זוג היא שלילית ללא ספק. אסור להורים לנסות ולנצל את מעמדם כהורים. כדי לנסות להפעיל לחץ על בני זוג. לפני חתונה, רשאים הורים לנסות להעיר ולהאיר את עיני בנם או בתם ולהצביע בפניהם על הטעות שהם עומדים לעשות. אפשר להציע לבן או לבת להתייעץ עם גורם נוסף אשר יסייע להם לקבל החלטה נכונה.
כל זאת, כאמור, לפני החתונה. לאחר שבני הזוג הקימו משפחה, זכותם היחידה של ההורים היא לתמוך בהם או לייעץ להם. אין להם זכות לפגוע בכלתם. כוונתי היא שאנו כילדים, כבנים להורים, אין לנו חובה להמשיך ולשאת את פגיעתם. למרות שהגמרא במסכת קידושין (לא, א) מביאה סיפור על דמה בן נתינה שהיה גוי, וישב בין גדולי רומי, ובאה אמו וקרעה את לבושו והכתה על ראשו וירקה בפניו, ולא הכלימה. זה נכון, בשעה שההורים מביישים את בניהם. אבל אין כל חובה על הבנים לבוא לבית ההורים, כאשר הם יודעים שיספגו שם ביזיונות.
אבל באמת, להגיע או לא להגיע אל ההורים, זו נקודה שנייה בחשיבותה. עיקר הדיון צריך להיות בחיזוק הקשר בינך לבין אשתך. בעל ואישה הופכים להיות יחידה אחת, ממש גוף אחד, כלשון התורה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". כל פגיעה באשתך היא בעצם פגיעה בך. וכשם שהנך חרד, ובצדק, שלא לפגוע בהוריך, כך אתה חייב לשמור גם על כבודה של אשתך. ולא רק לשמור על כבודה, אלא להרגיש את הכאב האמיתי שלה ממצב ההתנהלות כנגדה.
כבעל טוב, תפקידך הוא "להתחבר עם הכאב" שלה. התחברות זו, אינה מכוונת דווקא למציאת פתרון לבעיה, כמו למשל, החלטה שלא לבקר אצל הוריך. לפני הפתרון, צריכה לבוא הרגשת היחד שלך ושלה, וכאשר היא סובלת, אתה מבין אותה, אתה כואב יחד עמה. זהו שלב בפני עצמו, שכאשר הוא מתרחש, כל המתח והחרדה של אשתך מהמפגש עם הוריך, יקבלו גוון אחר ושונה. ממילא, גם הפתרונות יהיו בכיוונים אחרים.
למשל, אם אשתך תרגיש שאתה מחובר אליה בעת שפוגעים בה, לפעמים די במבט עין בינך לבינה, כאילו אתם אומרים אחד לשני: "לא יעזור לאמא כל הקיתונות שהיא שופכת עלייך, את נשארת אשתי, אני אוהב אותך וכך גם נמשיך". מבט כזה עם משמעות כזאת, מגמד הכל, ונותן לשניכם כוח להמשיך. על בסיס זה, הנכם יכולים אח"כ לדון ולהחליט, האם נכון להמשיך להתארח אצל ההורים או לא. ייתכן מאוד שאשתך תאמר, שמעתה, כבר אין לה כל בעיה, מפני שהיא מרגישה שאתם עוברים יחדיו את הפגיעה.
ובעניין החשש לפגיעה בהורים, ברור שאין היתר לפגוע בהם, לגנות אותם, ואפילו לא לדרוש מהם שיפסיקו לדבר כך. אבל יש בהחלט אפשרות לומר לאמא: אמא יקרה, אני שומע את הדיבורים שלך, אבל דעי שאני אוהב את אשתי, ומקבל אותה כמו שהיא, עם הכוחות שיש בה וגם עם מה שאין בה. דעי לך, אמא, שכל אמירה בוטה כנגד אשתי, זו פגיעה ישירה גם בי. זכותך להמשיך לפגוע בשנינו, אך אולי כדאי שתשקלי פעם נוספת. אמירה מעין זו, משדרת לאמא, שלעולם היא לא תצליח להפריד בינך לבין אשתך. החלום שהיה לה לפני נישואיכם, שאולי היא תצליח למנוע את הנישואין, הוא חלום שנגוז. ככל שאמא תהיה בטוחה בכך שאין בכוחה לערער את הקשר ביניכם, כך היא תמעט ותלך בביקורת, ובעקבותיה ילכו גם שאר בני הבית.