פרשת בלק - תאמין בעצמך

המשפט הראשון שבלעם אומר להקב"ה: "ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן ציפור מלך מואב שלח אלי" (כב,י).
מפרש רש"י: אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים.
בלעם בטוח שהקב"ה לא מחשיב אותו ולא מעריך אותו, וע"כ מחפש כבוד והערכה אצל ה"מפורסמים של שקר" של העוה"ז.
וזהו שורש הפגם של בלעם, שממנו מגיע לכל הפגמים בהמשך. הדימוי העצמי הנמוך שלו מוביל אותו לחבור לכוחות הרשע ולסוף המר של "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב".

וכן מצינו במרגלים שבימים אלו הלכו בארץ מתוך תחושה של "ונהי בעינינו כחגבים" שגורמת ל"וכן היינו בעיניהם".
גם אצלם הדימוי העצמי הנמוך שלהם הוביל למאיסה בארץ חמדה ולאסון לאומי לכל כלל ישראל.
כל יהודי פותח את יומו ב"מודה אני לפניך.. רבה אמונתך"- דהיינו רבה היא האמונה שאתה מאמין בי ובכוחותי וחשוב אני בעיניך. רק מתוך אמון בי ובכוחותי ניתן להתקדם למעלה.
ודורשי רמזים מצאו סמך לעניין בשמו של בלע"ם- ר"ת: לא מאמין בעצמו. (הרב שלום ארוש).