empty label
המפתח לעיתים הוא מעשה ממשי, ולעיתים פעולה רוחנית.
שאלה
שלום כבוד הרב,
בעלי עובד בעבודה לא מסודרת, בשעות לא שגרתיות ולא קבועות, וזה גרם לו להפסיק להתפלל במניין וגם להפסיק לקבוע עיתים לתורה. כאשר הערתי לו על כך הוא אמר לי שאני לא צריכה להיות אימא שלו, והוא יודע מה לעשות. האם להשאיר את המצב כמו שהוא או שיש לי מה לעשות?
תשובה
דבר חיובי הוא שאשה דואגת לבעלה. אולם, אם בעלך מרגיש שאת מנסה להיות אימא שלו, נראה שהדרך בה הלכת איננה הדרך הנכונה, בבחינת "כוונתך רצויה ומעשך אינו רצוי". משאלתך אני מבין שאין את רואה זאת כבעיה של עצלות ואהבת עצמו, ובעצם גם בעלך מעוניין ללמוד ולהתפלל במניין, אלא שהנסיבות המיוחדות של העבודה בזמנים לא קבועים היא אשר גרמה לירידה רוחנית.
אבחנה זו היא עקרונית מאוד. מפני שאם סתם לא היה מתאמץ לדברים שבקדושה, הייתי מייעץ לך להעביר אליו את האחריות ולצאת מהתמונה. ע"י כך, הוא היה מתעשת ולוקח אליו את האחריות הרוחנית על עצמו. אולם, מאחר שהמקרה אצלכם שונה, יש לראותו מנקודת מבט אחרת.
לפעמים אנו נקלעים למצב בו אנו רוצים לשנות, אולם אין בידינו את המפתח לשינוי. המפתח לעיתים הוא מעשה ממשי, ולעיתים פעולה רוחנית. למשל, אדם הרוצה לחזור בתשובה ולהתחיל להתפלל, אבל אינו יודע היכן הוא יכול להשיג סידור. אם נדבר על ליבו וננזוף בו, מדוע אינו מבצע את מחשבותיו ורצונותיו, לא תבוא מכך שום תועלת, מפני שאיננו נותנים לו את המפתח שיפתור את בעייתו.
נדמה לי שבמקרה שלכם זו הבעיה. בעלך עובד בשעות לא קבועות, ודבר זה משבש לו את סדר היום, גם במעשה וגם במחשבה. לכן אין הוא מצליח לממש את מה שהוא עצמו רוצה בו, לא פחות ממך. ההערות שלך על מצבו הרוחני וכדו' אינם נותנות בידו את המפתח לתיקון.
תפקידך כאישה טובה להיות "עזר כנגדו", אבל לא ע"י הערות ביקורתיות, אלא להציע לו לשוחח שיחה רצינית ועניינית, ואז אם תנתחו שניכם את המצב, תוכלי לנווט את השיחה לא לביקורת אלא למציאת פתרון למצב. לפעמים, העצה היא שילך לישון מוקדם יותר או שינוח ביום בהפסקות בין מטלה למטלה. לפעמים העצה היא שייקח עימו ספר תורני קל לקריאה וללימוד ובשעות הביניים, לעיין בספר במקום לקרוא עיתון וכדו'.
עצות כאלה הן מפתח לידו אשר בעזרתו יוכל לצאת מהמעגל אליו נקלע, ובעזרת ה' יחזור לדרך ששניכם חפצים בה.