חלוקת תפקידים בבית

שאלה

שלום כבוד הרב,

אני נשואה כמה שנים, עם ילדים, ומידי פעם אני מאוכזבת מבעלי, כי אני רואה שהוא לא מספיק מקפיד בכמה דברים. אני חושבת שהוא יכול ללמוד יותר, וגם להתפלל בעוצמה יותר גדולה. לפעמים הוא חוזר מהתפילה מאד מהר ואני שואלת אותו איך הספיק את כל התפילה, הוא מתחמק. איך אפשר לגרום לו שיתקן יותר את דרכיו?

תשובה

מאד יפה מצידך, כאשה נאמנה לבעלך, שתרצי בהתקדמותו ובעלייתו בכל התחומים. אבל מחשבה טובה, צריך הרבה הדרכה כיצד להוציאה אל הפועל. אחד הנושאים המרכזיים במשפחה הוא חלוקת תפקידים נכונה בין הבעל לאשתו. תארי לעצמך שבעלך היה עובר כל יום על רשימת המוצרים שקנית במכולת, ומעיר לך הערות על מוצר זה או אחר. האם יחס כזה היה מעודד אותך להקפיד יותר על הקניה או אולי היית עושה כל מאמץ להסתיר מבעלך את הרשימה כדי שלא יוכל לבקר אותך. בעצם, זה מה שאת עושה לבעלך, בכך שאת מבקרת אותו על תפילתו ועל לימודו, במקום לחזק אותו באותם כיוונים בהם את חפצה, את גורמת לו להתבצר בעמדתו ובמקומו.

לכן, כפי שכתבתי, חשוב להבהיר את חלוקת התחומים ביניכם: יש נושאים הנמצאים באחריות של בעלך, וחובתך להכיר בכך. את יכולה לשמש בנושאים הללו כ"עזר כנגדו", כלומר, לשאול אותו, האם לא ראוי לנהוג באופן שונה, להפנות את תשומת ליבו למעשיו, אבל לא להעיר לו, מפני שבתחומים הנוגעים אליו את רק עוזרת לו. משל למה הדבר דומה? למנהל מפעל שיש לו עובד ייצור חרוץ, הרואה נקודות שלדעתו אפשר להתייעל בהן. הוא לא יבוא כמדריך למנהל, ויעיר לו שפעולה פלונית טוב לעשותה אחרת. הוא יבוא בשאלה לפני המנהל, האם לא נכון לבצע את הפעולה בצורה שונה. כך יתקבלו דבריו, וכך גם יתקבלו דברייך לבעלך.

באותה מידה, יש תחומים שאת האחראית עליהם, ובעלך הוא העוזר שלך, וגם כלפיו הדברים אמורים, שאין לו זכות לבא בהערות, אלא בשאלות. אם את סורגת לו כיפה, הוא יכול לשאול מדוע את מחזיקה את המסרגה בצורה זו ולא בצורה נוחה יותר. ההחלטה תהיה בידייך, האם לקבל את הערתו- עצתו או לא.

ככלל, זה המבנה הנכון במשפחה: חלק מהאחריות נופל על הבעל, ואשתו מסייעת לו, לפי בקשתו או לפי שיקול דעתה, וחלק מהאחריות מוטל על האשה, כשבעלה עוזר לה ומסייע.

תפילה, לימוד, דאגת הפרנסה, חינוך הילדים, כל אלו הם באחריותו של הבעל. לכן, כאשר את מעירה לו ומבקרת אותו על התנהגותו, ודאי שהתגובה הספונטאנית תהיה, התחמקות מתשובה. הוא משדר לך בכך: אל תכנסי לתחום האחריות שלי.

אני מבין בהחלט את הצער שיש לך מכך שלדעתך, יכול בעלך להפיק מעצמו יותר. אם תפני את הכח הזה לכיוון חיובי, לא לביקורת, ייטב לשניכם. הכיוון החיובי הוא, יותר קבלה את בעלך, יותר אהבה כלפיו, קבלי אותו כמו שהוא, מתוך שמחה שהקב"ה זיכה אותך בבעל טוב. בכל יום, רשמי לפנייך את הדברים הטובים שאת מוצאת בו. ובודאי, שבכל אדם יש הרבה טוב. בעלך יחוש מאד את ההרגשה החיובית שאת משדרת לו, ומאד ירצה להחזיר לך שדר חיובי של אהבה ושמחה. אם רק תגלי באוזניו את הצער שיש לך מכך, שהוא אינו מפיק מעצמו את המקסימום, הרצון הראשון שיתעורר בקרבו הוא לנסות ולמלא את רצונך. כל זה, בניגוד גמור להתחמקות שהוא משדר כיום. אמת, במבט ראשון העצה נראית ממש כהיפך ההיגיון: אם כשאני דורשת ממנו הוא אינו מקבל, קל וחומר כשלא אדרוש אלא אקבל אותו כמו שהוא, שלא יבוא שינוי. התשובה היא, שבחיי משפחה לא כל קל וחומר עובד, ואם תלכו בדרך זו, תראי בעינייך כיצד המשפחה עוברת למסלול של חיוב ואהבה.