צניעות ומחלוקת

שאלה

שלום כבוד הרב,

אני ואשתי חיים ברוך ה' באהבה. אבל ישנה נקודה כואבת. אני רוצה שהבית יתנהל יותר בקדושה. למשל, לחנך את ביתנו בת השנתיים לצניעות בלבוש. יש לנו גם בת חמש המרבה לשחק עם הבנים. אני מנסה למנוע ממנה, אבל אשתי מגיבה בכעס וטוענת שאני מחמיר סתם. מי צודק?

תשובה

בראשונה אני רוצה לתקן את שאלתך "מי צודק"? בבית שאלה כזאת איננה רלוונטית, מפני שאם דרך מסוימת גורמת לחיכוך גם אם היא מאד צודקת, יש לבחור דרך אחרת. ולהיות חכם ולא צודק.

ולגוף שאלתך: בדברי חכמים אנו מוצאים קו ברור בין שורת הדין לבין חומרה, מדת חסידות או דרך חינוכית. אנו כולנו חייבים לשמור על שורת הדין אשר ממנה אין לרדת. אולם, כל מה שמעבר לכך למרות שמדובר במעשים או דרישות חינוכיות, כאן יש לשקול שיקולים נוספים.

אחד השיקולים המכריעים בחיי משפחה הוא אחדות הדעות בין ההורים ביחס לילדיהם. גם כאשר יש נקודות בהם ההורים חלוקים צריך לשוחח על כך ולהגיע להבנה, לא רק מה האמת אלא מה הנכון מבחינת המשפחה.

בשאלתך ציינת שאשתך מגיבה בכעס וטוענת שאתה מחמיר. בעקרון, כל תגובה של כעס אינה נכונה, אולם זו שאלה שאשתך צריכה לשאול, כיצד להגיב ללא כעס. אבל מבחינתך, אתה צריך לראות עד היכן הדברים מגיעים. שהרי לבוש לא צנוע לבת שנתיים, או משחק עם בנים לבת חמש, שניהם אינם אסורים לפי שורת הדין. כמובן, אם ישנה הסכמה בין ההורים על דרך חינוכית עם דרישה ליותר משורת הדין, יבורכו. אולם ברגע שדרישה כזאת מביאה למחלוקת בין ההורים, נמחקת כל התועלת והקדושה העומדת בבסיס הרצון ליתר צניעות.

לעומת זאת, ההסכמה בין ההורים אפילו כשהיא עומדת על שמירת שורת הדין בלבד, מביאה תועלת חינוכית גדולה לאין ערוך מהתועלת שבחינוך לקדושה שאתה רוצה.

יתירה מזו: עלייה בקדושה חייבת להתבסס על הסכמה קודמת. ואם אתה ואשתך תגיעו להבנה על דעת שניכם, גם אם תרד מדרישתך תוכל אחר כך על בסיס זה לבנות עוד ועוד קומות של עלייה.

"האמת והשלום אהבו" (זכריה ח').