פרשת ואתחנן - שמירת הנפש

"רק השמר לך ושמור נפשך מאוד"
מדוע יש כפילות בשמירה?
מתרץ הרבי מקוצק: כלל נקוט בש"ס ש"אכין ורקין באין למעט".
א"כ ברישא "רק (=מיעוט) השמר לך"- היינו שמירה מועטת, ובסיפא "שמור נפשך מאוד"- היינו שמירה מעולה.
ומסביר הקוצקער שהרישא מדברת על שמירת הגוף, שאומנם צריך לשמור על הגוף ובריאותו אך שמירה מועטת, לעומת זאת הסיפא מדברת על שמירת הנפש, שם "ושמור נפשך מאוד". כמו שכתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" .
בטיולים בבין הזמנים צריך לשמור על הגוף, אך יש סכנות נפשיות שמסוכנות הרבה יותר ומהם צריך להישמר מאוד.
מחשבה קטנה מראש בתכנון הטיול פותרת הרבה הרבה מהסכנות (להתחיל מסלולים מוקדם, על המדרחוב בטבריה אפשר אולי לוותר וכו')
ואומר המסילת ישרים:
"והנה מי שיד לו מוח בקודקודו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששה קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום חששה של איסור אם בעל שכל הוא" (פרק יא', בפרטי מידת הנקיות).
וכן כתבו בעלי המוסר על הפסוק-
"מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" :
מדוע לא בא בן ישי- המשיח גם תמול גם היום?
אל הלחם. בגלל הלחם- הגשמיות. שבימים נוראים כאשר החזן מתפלל שהקב"ה יפתח לנו שערי פרנסה טובה / מזון / רפואה כל הקהל צועק "אמן!", וכאשר מבקש שער לימוד תורה לשמה / גאולה / ישועה שומעים "אמן" חלוש.
שנזכה לשמור על נפשנו מאוד וגם קצת על גופינו.