פרשת דברים - שבת חזון:  "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה"

כותב ר' מנחם מנדל מויטבסק בספרו:
"העניין הוא מאמר (איכה א, ה) כי ה' הוגה (=גרם לה ליגון) על רוב פשעיה ומדרש חז"ל יכול על מגן (=לחינם) ת"ל על רוב פשעיה, ומבואר בספרים הבנת המדרש ותוכן דבריהם הוא אשר לכאורה תמוה עניין הצער ויגון להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש מה שעבר אין, כי מאמר (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד הוא על העתיד וכן מאמר (שם יד, כג) בכל עצב יהיה מותר, וכן (קהלת ז, ב) טוב ללכת אל בית אבל וכו' שהרי פירש טעמו באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל ליבו על העתיד, אבל להיות עצב ומיצר ודואג על העבר מה זה ועל מה זה, כמאמר דוד המלך ע"ה אחרי מות הילד (ש"ב יב,כג) למה זה אני צם האוכל להשיבו וכו', והעצבות היא הקליפה היותר קשה מכולם שהרי הע"ז נקראת על שמה (תהילים קטו, ד) עצביהם כסף וזהב, ומאמר (הושע ד, יז) חבור עצבים, וכן אין לה שייכות עם השי"ת כמאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה" שואל ר' מנחם מנדל מויטבסק למה לבכות על העבר?! אין שום טעם בזה! זה לא יעזור לעתיד!זה אפילו קרוב לע"ז ל"ע!

עונה ר' מנחם מנדל "אבל המפרשים פירשו המדרש על דרך ארז"ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, ועל דא ודאי קא בכה שפיר על רוב פשעיו וחטאיו מנעו הטוב, שאין הוא עם הבהמ"ק יכולים לדור בעולם אחד והוא דבריהם יכול על מגן להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש כי מה שעבר אין ת"ל על רוב פשעיה, לכן העצבות נקרא על להבא עדיין שהיא התשובה באותו מקום שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".