פרשת פנחס - "קנאים פוגעים בו"

הגמ' בסנהדרין פב. (סימנך- "קנאים פוגעים בו") אומרת "נהפך זמרי והרגו לפנחס- אין נהרג עליו שהרי רודף הוא". הגמרא מחדשת חידוש עצום שלמרות ההיתר לפנחס להרוג את זמרי, לזמרי יש רשות להתגונן ולהרוג את פנחס הקנאי. דין זה שונה מההלכה הרגילה של רודף, שאם יש דין מוות לאדם (כגון הרודף אחרי חברו להורגו) אזי אסור לרודף להרוג את מי שבא להורגו. במקרה שלנו מותר לזמרי- בן המוות להרוג את פנחס. ויש להבין למה?!  ידוע שקנאות טובה רק כשהיא נקייה מפניות ונגיעות שאינן לה' לבדו (עיין במאמר פרשת בלק). אבל איך נדע האם קנאות היא אמיתית וטובה או שמא היא לא מספיק טהורה?! הסביר ידידי ר' זכריה רבינוביץ: הבדיקה האם קנאות היא אמיתית באמת היא ע"י הדין המיוחד שמותר להרוג את הקנאי (רק לנפגע מן הקנאה- ולא לאחרים), הקנאי מסתכן בנפשו וזו ההוכחה שהוא באמת פועל לשם שמיים! כותב הזוה"ק: שמי שאוהב את ה'- מקנא לו, ואהבה בלי קנאה אינה אהבה...שנזכה!