פרשת תולדות - קידוש החיים

 "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב"

אנו רגילים לפרש את הפסוק ע"פ רש"י ש"לשוח" הכוונה להתפלל כמו שכתוב "ישפוך שיחו".
לעומת זאת, הרשב"ם והחזקוני מפרשים "לשוח בשדה"- לשון "וכל שיח השדה" כלומר לטעת אילנות.
יצחק הוא היודע לשלב בין התפילה והדבקות האלוקית ובין עולם המעשה.
הרבה מדברים במקומותינו על תורה ועבודה, קידוש החיים וקידוש החומר. אך אין הכוונה רק להיות הסדרניק שגם לומד תורה בישיבה וגם מתגייס לצבא, גם מתפלל וגם נאבק על הארץ, גם דתי וגם לאומי.
בכל הדוגמאות שהבאנו אין קידוש החיים בעצמם בהכרח, אלא קדושה וחיים זה בצד זה.
קידוש החיים משמעו לדעת להתפלל עם הידיים- להתפלל במעשים עצמם. שהידיים והרגליים וכל האיברים יתפללו.
יעקב אבינו אומר ליוסף "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מייד האמורי בחרבי ובקשתי" והתרגום מפרש: "בחרבי ובקשתי- בצלותי ובבעותי" דהיינו בתפילתי.
יש הטועים לחשוב שכך פירוש התרגום: אתם חושבים שהטנקים והמטוסים מנצחים?! לא ולא- התפילות הם המנצחות. תהילים נגד טילים ולא טילי חץ נגד טילים. אתם חושבים שיעקב נלחם עם חרב וקשת?! מה פתאום יעקב כבש את שכם בעזרת תפילות ותחנונים וכן  דוד המלך נלחם עם ספר תהילים ולא עם חרבות וחיצים.
אך אנו מסבירים אחרת. בוודאי שיעקב החזיק חרב וכן אברהם אבינו וכן דוד המלך וכן כל צדיקי התנ"ך. אך גם כשנלחמו ידעו כל הזמן להיות מכוונים כלפי מעלה, "כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתגברים".
וכדברי המשורר אורי צבי גרינברג: "ראיתי חייל יהודי מתפלל ברובה".
שנזכה לתקן עולם ע"י קידוש אמיתי של החיים.