פרשת וישלח - התרפסות יעקב בפני עשיו

בפרשה אנחנו רואים את יעקב מתרפס לפני עשיו במתנות ובכבוד גדול, וכבר דנו חז"ל לאורך הדורות מתי יש להתרפס ומתי יש להלחם עד הסוף. לכו"ע יש זמנים ומצבים שבהם ראוי לתת לאויבים חלק בגשמיות או ברוחניות ע"מ להרוויח יותר (כעניין שעיר המשתלח ומים אחרונים), אך כאשר אנחנו עוסקים למעשה בעניינים שנוגעים בכלל ישראל, ודאי שיש לנו לשמוע בקול חכמי הדור ומנהיגיו, ולא להכריע בעצמנו. ואנחנו בדברנו באנו להאיר נקודה בעניין נתינת חלק לרע בעבודת ה' הפרטית.
"שמעתי מהבעש"ט פירוש הכתוב (תהלים קי"ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, והענין כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ר"ל שלא יהיה בטוב ההוא שום פנייה וחטא זה אי אפשר. וביאר כי כשיעשה טוב בלי שום דבר רע, מתגרה בו יצר הרע, מה שאין כן כשרואה היצר הרע שיש בו תערובת חלק היצר הרע מניחו והולך לו, ואז גומר הדבר ויעשה לשמה אחר כך. וזהו שאמרו (ע"ז ד"ע ע"א) הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא (ויש חשש שהיין הפך בנגיעת הגויים ליין נסך), אמר רבא: חמרא שרי, מ"ט? רובא גנבי ישראל נינהו.(!!!) כי צריך לגנוב דעת היצר הרע בכל דבר מצוה, וזהו שאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך רצה לומר בכל דבר מצוה או קדושה, בהתחלה חשבתי דרכי להנאתי, הגשמיי, ואחר כך ואשיבה רגלי אל עדותיך, ר"ל רגלי ההרגל שהורגל שלא לשמה אז עשיתי לשמה. וזהו שאמר (תהלים קי"ט) חצות לילה אקום ר"ל לתועלתי הגשמיי, כי מיד שיתעורר משינתו לשם שמים אי אפשר כל כך בנקל, אלא חצות לילה אקום לצרכי, ואז בדברי הטבע יכול להתגבר על הטבע שינת חצות" (בעש"ט עה"ת בראשית).
וכן כתב בתולדות יעקב יוסף: ואמרו "דרך המלך נלך" כמו שצוה המלך לבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל, כך אנחנו נלך דרך ארצך בעבודת הש"י לא נטה ימין ושמאל, לא ל"אורך ימים" שבימין ולא ל"עושר וכבוד" שבשמאל, רק לקיים גזירות ודרך המלך מלכו של עולם. והשיב מלך אדום א"כ לא תעבור, פן בחרב אצא לקראתך, בשלמא אם היה כוונתך לתועלת היצה"ר בתחלה על כל פנים לימין או לשמאל, גם שאח"כ היית עוסק לשם שמים, הייתי מניחך. מה שאין כן עתה שאתה שולח אצלי לעבור בגבולי מיד לשם שמים בלי שום פניה והנאה ליצה"ר, איני מניחך. וזה שכתוב ויט ישראל מעליו, וזה מוסר כללי והבן:

היוצא לנו מזה למעשה על דרך העבודה שאין בעיה לנצל הנאות גשמיות ותאוות היתר ע"מ לגנוב דעתו של היצה"ר. להחליט לקנות משהו נחמד בקרייץ' אחרי שאסיים את הפרק, וכן שאר פינוקים. וכן סיפר לי יהודי נחמד שמנהגו בצבא היה לפתוח צ'ופרים רק בזמן שהיה לומד משהו, וכשהיה רוצה לכרסם משהו להנאתו היה פותח קודם ספר. וכן בירושלמי תענית איתא: אמר רבי חנינה קודם (יותר) לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל, על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת את הלשון לתורה!!