תורה ועבודה לעומת לימוד תורה תמידי

שאלה

שלום וברכה. אני סטודנטית שעושה עבודה בנושא אורח חיים של תורה ועבודה לעומת אורח חיים של לימוד תורה תמידי. בקשר לתורה ועבודה מצאתי מספר שמות של רבנים גדולים שדוגלים בכך, החל מאבות האומה, הרמב"ם, הרב קוק, הרב נריה, פרקי אבות וכו´... אך לא מצאתי שמות של רבנים מהעבר וההווה שתומכים בלימוד תורה בלבד והשקפתם. אשמח מאד אם תוכלו לעזור לי בשמות של רבנים וספרים/מאמרים מומלצים לעבודה, לשני הנושאים. תודה רבה בברכת חג חנוכה שמח שירן

תשובה

שלום רב מקורות לשבח העיסוק הבלעדי בתורה. 1) במשנה מסכת קידושין פרק ד משנה יד שיטת רבי נהוראי: אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספר ספן רועה וחנוני שאומנתן אומנות לסטים רבי יהודה אומר משמו החמרין רובן רשעים והגמלין רובן כשרים הספנין רובן חסידים טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה וקרן קיימת לעולם הבא ושאר כל אומנות אינן כן כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מה הוא אומר: וקוי ה´ יחליפו כח. בזקנותו מהו אומר: עוד ינובון בשיבה. 2) בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב שיטת רבי שמעון בר יוחאי: תנו רבנן: ואספת דגנך, מה תלמוד לומר לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל* רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו´. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ואספת דגנך* ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: ועבדת את אויבך וגו´. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן. אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי - זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן. 3) ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל בסופו (פרק י"ג הי"ג) מציין כדבר חיובי, "נדבה רוחו", את העוסק בתורה בלבד ומציין שזוכה בסייעתא דשמיא לכך: ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה´ לשרתו ולעובדו לדעה את ה´, והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה´ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים* ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דויד אומר "ה´, מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים ט"ז ה) 4) אמנם החתם סופר כתב שהנהגת לימוד תורה בלבד מתאימה לבני חוצה לארץ בלבד אך החזון אי"ש סבר שכך יש לנהוג גם בדורנו בארץ ישראל. השפעתו היא המכרעת בעיצוב חברת הלומדים החרדית, שבה גברים אינם עובדים לפרנסתם אלא מקדישים את חייהם לתורה. הוא הטעים את חשיבות לימוד התורה, גם אחרי החתונה, על חשבון כל עיסוק אחר. (עיין בספריו: התעוררות , אמונה ובטחון) זהו כמובן רק קצה חוט, ותן לחכם ויחכם. דוד