ילד רע

שאלה

שלום כבוד הרב,

בתנו הבכורה בת השלוש מתנהגת לפעמים בתוקפנות כלפי אחיה הצעיר, וגם כלפינו ההורים. כבר קרה שהיא הכתה אותנו, ולא ידענו אם לצעוק עליה או להרגיע אותה. חשבנו שהיא כועסת עלינו וניסינו לחבק אותה, אבל היא המשיכה בתוקפנותה. כיצד עלינו להגיב?

תשובה

כל אדם זקוק לתשומת לב. פועֵל צריך טפיחה על השכם מה"בוס". חייל צריך מילה טובה ממפקדו, וגם מנהל צריך לשמוע מסביבתו שהוא מצליח, וקל וחומר שילד חייב לקבל תשומת לב מהוריו. יש ילדים המושכים תשומת לב באופן חיובי, כלומר על ידי עשיית מעשים שההורים שמחים בהם ומשבחים אותם. אבל יש ילדים שדרך זו אינה מתאימה להם, ולכן הם מנסים למשוך תשומת לב על ידי עשיית מעשים שליליים. הם מכעיסים את ההורים וגורמים להם "צרות" על ידי זה שהם מתנהגים כילדים "רעים". אולם, כנקודת מוצא אנו חייבים לדעת: אין ילד רע. מה שיש זה, ילדים העושים מעשים רעים מפני שיש להם רווח מכך. ילדים כאלה הם בעלי כוחות גדולים וחיוביים. אנו כהורים צריכים לדעת לנווט את כוחותיהם ולא לבלום אותם, כדי שיוכלו לצאת מן הכוח אל הפועל.

כתבתם שבתכם מתנהגת בתוקפנות. כלומר, היא מנסה להשיג תשומת לב באופן השלילי. במצב כזה ודאי שאין לחבק אותה כדי להרגיע אותה, כי הרי זה דווקא ידרבן אותה להמשיך בתוקפנות. מה שהיא רואה בעיניה זה: שהיא מכה את אבא או אמא, ומקבלת חיבוק בתמורה מתוך נסיונות ההרגעה. אם כן, זה ממש משתלם להמשיך כך. מאידך, גם צעקה לא תועיל, מפני שגם צעקה היא תשומת לב, התייחסות של ההורים אליה, והיא תמשיך בתוקפנות כדי לקבל צעקות, ואפילו מכות.

יש דרך שלישית והיא הצבת קו אדום. משמעות הדרך הזו היא להבהיר שיש התנהגויות שאינן באות כלל בחשבון. צריך להבהיר זאת על ידי אמירה, וגם אחר כך לנקוט בתגובה חריפה שהיא אינה מצפה לה. אפשר לעשות זאת על ידי הוצאתה מהבית, ללא כעס וללא עצבנות, אלא פשוט, כי: "אצלנו בבית, ילד לא מכה את אבא או אמא". ההוצאה מהבית באה כ"עונש טבעי", שהרי ילד כזה או ילדה כזאת אינם יכולים להיות בבית.

הצבת קו אדום תבהיר לבתכם שהיא חצתה את הגבולות, ובמקום לקבל תשומת לב היא מפסידה את נכוחות ההורים, ונשארת לבדה. כשהיא תבין שאין לה רווח, היא תחדל מהתנהגותה.