שאלה
שלום כבוד הרב,
הרבה פעמים משתמשים בצבא בהיתר 'מבצעיות' על מנת לעשות או לדרוש שייעשו פעולות האסורות בשבת.
נשאלת השאלה מה הגדר של מבצעיות ומי יקבע אותו?
על פי מה חייל יכול להחליט מה הוא דבר מבצעי ומה לא?
תשובה
אם היינו זוכים היה תיאום בין הרבנים ובין המפקדים, כי באמת, חולי, או דבר מבצעי נקבע הן ע"י המומחה לדבר והן ע"י רב.
במקרה שאין תיאום כזה [במקרים רבים אכן יש תיאום, והדברים נעשים כדת וכדין], אם מדובר באיסורי דרבנן והמפקדים טוענים שזה מבצעי, אפשר לבצע ואחר כך לבדוק ואם צריך – להתלונן.
אולם, אם מדובר במלאכות דאורייתא, צריך לומר למפקד שקשה לך לבצע זאת בשבת, לא לתקוף אותו, לא לומר לו משפט כמו - "זה סתם לא חשוב", כי זה פוגע בו, אלא רק לומר בעדינות שאינך יכול לבצע פעולה כזו בשבת.
אם ירצה להעמיד אותך לדין, על חילול שבת דאורייתא, צריך להיות מוכנים גם למצב כזה.
דוגמא לדבר: נשאלתי אודות חייל שבמהלך שירותו הצבאי נדרש על ידי הסמ"פ להזיז נגמ"ש בשבת במרחק של 30 מטר בטענה שזה מבצעי, אך אותו חייל לא חשב כלל שזה מבצעי, אלא חילול שבת נטו.
כמענה לשאלתו השבתי, שפקודה להזזת רכב ממקומו, כל חייל יכול לקבוע שאין זה מבצעי, אא"כ יש סברא נראית לכך, כדוגמא, לקרב את הרכבים למקום כדי שאם תהיה הקפצה הרכב יצא מיד, או למשל אם מדובר במקום חניית רכבים רבים, והרכב עלול לחסום כלים אחרים שצריכים לצאת בשבת, אז כדי לא להפריע להם בנסיעתם, מוגדרת הזזה זו כמבצעית.
בפקודות מורכבות יותר, אשר ייתכן שלחייל אין את מכלול הידיעות שמסביב, וממילא אין לו את התמונה המלאה לצורך שיקול הדעת, יש לשאול את המפקד בעדינות אם ברור לו שהפעולה שדורש היא צורך ביטחוני ויש צורך לחלל שבת בעקבותיה, ואם המפקד אומר שזה עניין ביטחוני, יש לבצע את הפקודה!
הכלל: על פי רוב, אם המפקד אומר שהפעולה היא מבצעית, יש לבצע אותה ואפילו אם כרוכה במלאכה דאורייתא. אולם, אם לפי הנסיבות ברור מעל לכל ספק שפעולה זו אינה ביטחונית, ויש בה איסור דאורייתא אין לבצע את הפעולה. אמנם, פעולה הכרוכה באיסור דרבנן, גם אם נראה בברור לחייל שאין בה צורך ביטחוני, אבל המפקד טוען שיש צורך, על החייל לבצע את המשימה.