שבת הותרה או דחויה

שאלה

שלום כבוד הרב,
כיצד מוגדרת השבת בצבא - האם כ'הותרה' או 'דחויה'? למשל, חייל שיוצא לפעילות, האם מוטל עליו כל רגע ורגע לחשוב איך הוא נמנע מלעשות מלאכות אסורות בשבת או שהוא יכול להתנהג כביום חול?

תשובה

לשון הרמב"ם (הל' שבת פ"ב ה"ב): "כללו של דבר: שבת לגבי חולה שיש בו סכנה, הרי הוא כחול, לכל הדברים שהוא צריך להן."
שתי הוראות יש בדבריו:
א.  הרי השבת כחול לכל דבריו.
ב.  לדברים שהוא צריך להם.
לכן כל מה שקשור לביטחון, נעשה כדרכו! נוסעים, עוצרים, לוקחים מזון לצורך עירנות - פיצוחים, סוכריות וכד'.
אבל על מה שלא צריך, לא מחללים שבת. למשל: חייל היוצא לסיור לפני פלג המנחה ביום שישי, אינו יכול לעשות קידוש לפני צאתו, ולמרות שלכאורה צריך לעשות קידוש בהמשך, ייקח לעצמו חלות ומזון ולא ייקח יין.[1]
ומדוע?
♠ מזון מותר וחייב לקחת, כי 'הצבא צועד על קיבתו', ואם לא יאכל כראוי הדבר יפגע בעירנותו ותפקודו.
♠ יין לשם קידוש זו אינה חובה ביטחונית, שהרי למעשה יכול לקדש על הפת, ואפילו אין לו פת אלא פירות וירקות, בשר ודגים, מותר לו לאכול ללא קידוש.

לסיכום: מותר לעשות כדרכו כל דבר שנצרך לפעילות המבצעית, לדוגמא - הוצאת אוכל ושתייה. אולם, דברים שלא נצרכים מבחינה מבצעית אסור לעשותם, כמו למשל – הוצאת יין לקידוש.

[1] אם היציאה לפעילות היא אחרי פלג המנחה, יקפיד להתפלל מנחה לפני פלג, ומיד בפלג המנחה יעשה קידוש ויטעם כביצה פת. ע"י כך, לא צריך לקחת יין לקידוש ויכול לאכול כרגיל במקום אחר.