'התנגשות' בין תפילה במנין לאיסור עשיית מלאכה לפני

שאלה

שלום כבוד הרב,

מה הדין במקרה של התנגשות בין איסור עשיית מלאכה לפני התפילה (למשל – סידור ציוד אישי בבוקר) לבין תפילה במנין - האם לוותר על המנין כדי לא לסדר את הציוד לפני התפילה, או להיפך - לסדר את הציוד לפני התפילה כדי להתפלל במנין?
[השאלה הנשאלת אינה מדברת על מצב רגיל ויומיומי, אלא על מקרה שבו אין אפשרות לקבוע את הלו"ז בצורה אחרת כמו למשל חייל דתי במחלקה שאיננה דתית, חייל בקורס וכד'. במחלקת בייני"ש יש להגיע להסדר עם המפקדים שלא יהיה מצב כזה בקביעות].

תשובה

האיסור להתעסק בחפציו לפני התפילה, נסמך על מאמרו של אבא בנימין בגמרא במסכת ברכות דף ה' ע"ב: "...על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהא לפני מטתי... אימא - סמוך למטתי".
ומפרש רש"י שם בד"ה "סמוך למיטתי": "כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל".
כך כותבים גם התוספות שם בד"ה "אלא": "שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל".
פעולות אסורות אחרות לפני תפילה, נלמדות בגמרא מפסוקים, כמו למשל: "כל הנותן שלום לחברו לפני תפילה כאילו עשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא..." (מסכת ברכות דף י"ד ע"א).
וכן אכילה לפני תפילה שאסורה, נלמדת בגמרא מהפסוק: "ואותי השלכת אחרי גויך" (מסכת ברכות דף י' ע"ב). ומופיעים בגמרא לימודים מפסוקים נוספים.
כפי שכתבתי, איסור העיסוק בצרכיו קודם התפילה, נלמד ממנהגו של אבא בנימין, וזה המקור.
משום כך נראה, שבמקום של הפסד תפילה בציבור, יתכן שגם אבא בנימין היה מורה לעשות חפציו ואח"כ להתפלל במנין.
ועוד: תפילה במנין היא יסוד גדול בעבודת ה'. אם יש מצב חד פעמי של ויתור על מנין, אפשר. אבל אם יש ביטול תמידי של תפילה במנין, ודאי עדיף לסדר את הציוד ולהתפלל אח"כ במנין.