"לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד ה' יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כׇּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן"׃
ידידיה נולד וגדל בפסגות, למד בישיבה תיכונית יתק"א. ובהמשך עבר ללמוד בישיבת בית אל, בתחילת זמן קיץ של שיעור א' עבר ללמוד בישיבת אלון מורה.
ידידיה התגייס בתוכנית 'הסדר' של הישיבה לחטיבת הנח"ל בסוף שיעור ג'. במהלך שירותו הצבאי יצא לקורס מכי"ם, והיה מפקד בנח"ל. לאחר סיום השירות, חזר לישיבה והתחתן עם שירה ולהם נולדו שלושה ילדים מתוקים והמשיך ללמוד בישיבה כאברך עוד שלוש שנים.
כל השנים ידידיה שם לעצמו למטרה- לעסוק במקצוע שיביא תועלת לסביבה ולחברה, ולכן יצא ללמוד עבודה סוציאלית באשקלון.
לאחר מספר שנים עזבו משפחת רזיאל את אלון מורה, ועברו לגור בקיבוץ כרם שלום הצמוד לגדר הגבול עם עזה.
ידידיה עבד כמטפל ומנהל במרכז לבריאות הנפש בנתיבות והיה לקראת סיום לימודי תואר שני באוניברסיטת אריאל.
במהלך שמחת תורה, הוקפצה כיתת הכוננות של הקיבוץ בכדי להגן עליו ממתקפת המחבלים הגדולה. ידידיה שהיה חבר בכיתה הצטרף לקרבות הנועזים שהיו ממש פנים אל פנים, מול הרוע והרשע של המחבלים. הוא נלחם בגבורה גדולה במשך שעות וחיסל יחד עם כיתת הכוננות מספר רב של מחבלים.
במהלך אחד מהקרבות, חדרו מחבלים לביתם של משפחת שינדלר (שאף הוא מבוגרי הישיבה). כיתת הכוננות הוקפצה למקום וניהלה עם המחבלים ששהו בתוך הבית קרב שבמהלכו נפל ידידיה.
מלבד ידידיה, נהרג גם חברו לישוב ולספסל הישיבה - עמיחי ויצן הי"ד שלחם לצידו במהלך הקרבות.
בזכות גבורתם של כיתת הכוננות והקרב שניהלו, ניצל כל הקיבוץ. מלבד שני חברי כיתת הכוננות ידידיה ועמיחי הי"ד לא נהרג או נחטף אף חבר מחברי הקיבוץ.
ת.נ.צ.ב.ה.
