לוקחים אחריות! בוחרים בשליחות!
בכל שנה שבים אנו וקוראים את ההתגלות המופלאה של הקב"ה למשה, הסנה הבוער, דבר ה' אליו, משה רבינו חולץ נעליו בפקודה וכו'. יתכן שבימינו אין תמיהה מדוע בוחר הקב"ה להתגלות בדרמטיות כזו, שהרי מי שצפה במופעים של זמרים פופולריים (גם חסידיים) יודע, שלפני עלות הזמר ממלאים את הבמה צבעים, אש ועשן, ואז מתגלה הזמר הנודע לעיני הציבור. אך מה לקב"ה ולפעלולים כאלה, וכי לא היתה דרך מתאימה יותר לפנות למשה, אם בחלום, אם בחזיון פשוט? דווקא הספורנו, הפשטן, עוטף את האירוע בדרוש נרחב, אך עיקר דברו הוא שדרגת הנבואה של משה היתה נמוכה, ועדין לא התרומם לדרגת אספקלריה המאירה, אשר אליה זכה רק אח"כ, במעמד הר סיני. לכן היתה ההתגלות דרך הסתר, בלבת האש של הסנה. על יסוד הדברים הללו, אם נמשיך את דרכו, נבין את פשר אריכות התורה בתיאור המעמד. עשרים ושנים פסוקים של פרק ג', ועוד שבעה עשר פסוקים מפרק ד' מקדישה התורה לפנייתו של הקב"ה למשה, וכל זאת כדי לקבל בסופו של דבר את סירובו של משה: שלח נא ביד תשלח! וההמשך, ויחר אף ה' במשה.
אם נזכור שמשה רבינו הוא כותב את הדברים ומוסרם לעם ישראל אחרי מעמד הר סיני, גדולה התמיהה שבעתיים: מה ראה הקב"ה לצוות את משה לכתוב "לשון הרע" על עצמו, שגם אחר מסכת ארוכה ושלימה של תיאור מצב ישראל במצרים, בעבר ובהווה, מבקש הקב"ה בקשה כה פשוטה וברורה ממשה, להיות שליח נאמן להוציאם מתחת סבלות מצרים, ומשה מסרב. מה היתה חסרה התורה אילו לא היינו שומעים על "עיקשותו" של משה רבינו. נראה שהדברים באים כדי ללמדנו עיקרון גדול. הקב"ה פותח בפנינו פתחים כדי שניכנס בהם באומץ ובגבורה. תפקידנו, להאזין לדבר ה', להחזיק באמונתו, ולצאת לדרך בשליחותו של מקום. גם כאשר התפקיד נושא בקרבו אחריות אדירה, אם נבחרנו לשליחות, נרים את הכפפה ונצא לדרך.
הזדמנות היתה כבר ליעקב אבינו, כאשר אומר לו הקב"ה, עלה בסולם, ולא עלה. ושוב קורא אליו דבר ה': אל תירא עבדי יעקב! ונתירא ולא עלה. על כך נגזרו על ישראל גלויות רבות. (ע"פ ויקרא רבה, כ"ט).
אף משה רבינו עומד בפני אותה דילמה: לקבל על עצמו שליחות של הצלת כלל ישראל או לסגת. על פי מדרגתו של משה באותו מעמד, טרם עלה לדרגת נבואה גבוהה יותר, הוא מנסה להסיר אחריות מעצמו, אלא שכאן, הקב"ה אינו מאפשר לו, ולמעשה נוטל ממנו את הבחירה החופשית, ועושהו שליח להצלת העם. הכפיה האלקית, באה כדי ללמדנו מה חובתנו בעולם. אם נפתח לפנינו פתח שריבונו של עולם פותח, ניכנס בו באמונה גדולה. משום כך נצטוה משה לספר את סיפור בקשתו של הקב"ה, את הסירוב שלו עצמו, ואת התוצאה הסופית של קבלת השליחות.
הדרכה זו נכונה הן לפרט והן לכלל. חלון הזדמנויות הנפתח לפני כל אחד מאיתנו צריך לדרבן אותנו להמשיך ולעלות.
גם האומה כולה, ממשלת ישראל ומנהיגי הציבור, חייבים להכיר בחובתנו ובאחריותנו כלפי העולם כולו, לא להרתע מקשיים, ולהכנס בפתחים המאיצים את עליית העם והארץ, לבנות ולהבנות!
