"הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרון,
אוהב שלום ורודף שלום,
אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
[אבות א,יב]
הלל נולד בי"ט באלול תש"ס, באמבולנס, להוריו: ידידיה וישראלה, אח לחיה- בת אל, רועי וורד, אחותו הקטנה.
הלל התחנך במוסדות לגיל הרך ביישוב נריה. הוא למד בתלמוד תורה 'נהג כצאן יוסף' עד סוף כיתה ח', וקצר שבחים רבים מכל צוות הת"ת על אופיו הנוח, על מידותיו הטובות ועל הישגיו בלימודים.
הלל למד בישיבה התיכונית 'נווה' בשנים תשע"ה-תשע"ח, וסיים את לימודיו עם בגרות מלאה.
הלל שימש כמדריך בתנועת הנוער 'אריאל' ביישוב נריה שנה אחת וביישוב שבי דרום בשנה השנייה. הוא יצר קשר מצוין עם החניכים, שראו בו דמות של מנהיג, אך גם חבר, שאפשר לפרוק בפניו את אשר על ליבם כדי שהוא ינחה אותם כיצד לפעול.
הלל היה אח טוב ואוהב לאחיו ולאחיותיו, אהב לטייל בנופיה של ארץ ישראל, והיה אהוב ביותר על כולם.
הלל למד קורס 'מגישי עזרה ראשונה' של 60 שעות, וסיים אותו בהצלחה.
לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית הוא למד בישיבת אלון מורה עד חנוכה בשיעור ב'.
הלל היה בן תורה שכיבד תלמדי חכמים ולומדי תורה.
אהב שלום, אהב את הבריות וקרבם לתורה
אהב את עם ישראל והארץ.
אהב לטייל בנופיה והשקיע את כוחו בפיתוחה.
אהב מאד את המשפחה ואת נוף מולדתו.
הלל חלה בשפעת, ונפטר במפתיע לאחר כמה ימים של חולי, עם היעלות נר שני של חנוכה, כ"ו כסלו תש"פ. זה היה הלם גדול מאוד למשפחה, לחברים, למכרים ולצוות הרפואי המסור, שטיפל בו ללא הפסקה.
"הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו" [תהילים טו]
דברים שכתב ראש הישיבה, הרב אליקים לבנון, לזכרו של הלל:
הלל אומר:
- אל תפרוש מן הציבור
- ואל תאמין בעצמך עד יום מותך
- ואל תאמר לכשאפנה אשנה,
שמא לא תפנה.
(אבות ב, ה)
משנה זו, יפה משרטטת את דמותו של הלל ז"ל.
כמה היה מחובר לכלל, לעשייה למען הכלל, למען הציבור.
לימדונו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הציבור.
המעורבות יכולה להיעשות בשני כיוונים:
בקבלה מהציבור ובנתינה לציבור.
הלל ז"ל היה ראשון בנתינה!
- כאשר ראה בחור מתקשה, מיד הִטה שכמו לסייע לו.
- הביא לישיבה חברים שנסיבות החיים לא הקלו עליהם, ליווה אותם כדי לנסות ולשלבם בחברה.
והכול, בצניעות, בעדינות ובמאור פנים.
באבות דר' נתן פרק י"ד, משנה ו', מסופר על רבן יוחנן בן זכאי, שנפטר בנו, ונכנסו תלמידיו לנחמו.
כולם ניחמוהו בסגנון דומה:
- אדם הראשון היה לו בן ומת, וקיבל עליו תנחומים.
- איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומים.
- אהרן הכהן היו לו שני בנים גדולים, ומתו שניהם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומים.
- דוד המלך היה לו בן ומת, וקיבל עליו תנחומים.
את כל המנחמים הללו דחה רבן יוחנן בן זכאי באותה לשון:
לא די שאני מצטער על עצמי, עד שאתה מזכיר לי צערו של אדם הראשון, של איוב, של אהרן הכהן ושל דוד המלך.
לאחר כל אלה, בא תלמידו, ר' אלעזר בן ערך וניחמו:
משל לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון. בכל יום היה מצטער, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן, קרא תורה, מקרא, נביאים וכתובים, משנה, הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לך לקבל עליו תנחומים, שהחזרת פיקדונך שלם.
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי:
אלעזר בני, ניחמתני, כדרך שבני אדם מנחמים.
תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ניסו לנחמו במחשבה שזו "דרך כל הארץ". כך דרכו של עולם, רבים וטובים איבדו את בנם או את בניהם, וקיבלו תנחומים.
רבן יוחנן בן זכאי, לא התנחם בכך, מפני שכל בן הוא יחיד לאביו, יחיד לאימו, יחיד למשפחתו ויחיד לחבריו.
ברור שכולנו מסורים בידיו של הקב"ה, והוא מוביל את העולם בדרך ידועה. אולם, כאשר החיסרון פוגע בנו, אנו כואבים עוד ועוד, ואין נחמה בידיעה שרבים חוו חיסרון כזה.
ר' אלעזר בן ערך מפנה את המבט כלפי שמיים. לא אל הארץ, "דרך כל הארץ", אלא, מה מתרחש בשמיים.
וכאשר מפנים את העין כלפי מעלה, מתבררת התובנה, שכל חיינו הינם פיקדון, שהופקד בידינו ע"י ריבונו של עולם.
כל אחד מאיתנו, חי בזכות פיקדון זה של נשמה אלוקיתי אשר ירדה לשכון בגופנו. וכאשר בא בעל הפיקדון ונוטל את פיקדונו, אין לנו אלא להודות על השנים הטובות, שבהן זכינו לפיקדון.
אף אנו, מודים לקב"ה על השנים הנפלאות אשר להן זכינו, בהיות הלל עימנו. ומקבלים באהבה את רצונו של מקום ליטול את פיקדונו, ולהעלותו לגנזי מרומים.
תהא נשמתו הזכה, צרורה בצרור החיים!
החותם בדמע ובאהבה רבה,
אליקים לבנון.
לצפייה בסרטי זיכרון לזכרו של הלל:
נוכחות האדם בעולם הזה לאחר פטירתו - הרב אליקים לבנון
הנפרד מחברו אל ייפרד אלא בדבר הלכה - הרב אפרים בן שחר
הגדלות באדם שרגיש לסביבתו - הרב דני לביא
ת.נ.צ.ב.ה.
