מבית המדרש

על מנת להגיע לדרך האמצע והשיווי צריך לצאת מעט ולנטות "נטייה מעטה אל התוספת והחיסרון". איך מצוות התורה מדייקות אותנו לנקודה זו? ומה דרכם של החסידים שונה מדרכו של כל אדם? שמונה פרקים, פרק ד'.

הרמב"ם מדריך אותנו להגיע לתכונות טובות ע"י דרך האמצע. "ממוצעים בין שתי תכונות רעות". בעשיית חסד למשל, צריך למצוא עד כמה נכון להקריב (ותמיד זה בא על חשבון משהו). כמובן שהדרכה זו של הרמב"ם שייכת במידות ותכונות ולא בפסקי הלכה. מהי הטעות של האנשים בנושא הזה? שמונה פרקים, פרק ד'.

כאשר יש חולי בגוף אנו לוקחים אנטיביוטיקה. האם הדרכה זו נכונה גם לחולי הנפש? במה שונה דעת הרמב"ם מדעת ראש הרופאים בעניין זה? לקראות סוף השיעור הרב מתחיל לדבר על פרק רביעי - מהי מידת האמצע? שמונה פרקים, פרק ג'-ד'.

"חולי הנפש" פירושו חוסר איזון בין כוחות הנפש. מה הפער בין יחס הרמב"ם לחולי זה ליחסם של הקדמונים. למה ההבדל הזה כ"כ משמעותי? בנוסף, מה היחס בין התכונות למעשים? ומה משמעותו של מעשה ללא כוונה? שמונה פרקים, פרק ג'.

כאשר אנו מריחים ריח של משהו שרוף, למשל, מה סדר הפעולות שמתרחש בתוך נפשנו? למה זה כ"כ חשוב לנו לדעת על כך? בנוסף, מה עבודתנו בסידור כוחות הנפש? בהמשך השיעור הרב מלמד את יסודות ועיקרי פרק שני.

מה כוחו של הדמיון? למה בימינו האיזון בין הכוחות הופר? במה השכל שולט על הרצון ובמה שולט הרצון על השכל?

דוד שולח נערים אל נבל ביום שמח, יום בו נבל העשיר המופלג גוזז את צאנו, ובקשת דוד- משהו, שנבל יביא להם משהו, ובפי הנערים כל הטובות הגדולות שעשו דוד ונעריו לנערי נבל. באיזה זכות דוד מבקש בקשה שכזו? מה הייתה תגובתו של נבל? זאת ועוד...

למה כ"כ הכרחי להבין שנפש האדם היא נפש אחת? מה ההשלכות השליליות של תפיסתו של ראש הרופאים? איך ההבנה שנפש החי של האדם אינה כנפש החי של בעלי החיים או הצומח תורמת להסבר זה?

שאול נפעם מגדלותו של דוד, אך בהמשך אנו רואים שהוא ממשיך לרדוף אחרי דוד למרות שדוד נמנע מלהורגו גם כשיכל, מדוע? האם גם דוד התנהג כך כשמלך? שבועת דוד לשאול בסוף הפרק, מות שמואל, ירידת דוד מהארץ. זאת ועוד...

שאול לא ציפה שדוד יסתתר באותה מערה, אך כך קרה, אנשי דוד מצפים שדוד יהרו את שאל, אך לא כך עשה, וגם על מה שעשה- התחרט. מה עשה דוד? מדוע? האם מוסרי לנהוג כך? זאת ועוד...

אנחנו מרגישים שבימינו אין אפשרות לתפוס הכל. אם אתה משקיע בעולם הרגש - זה בא על חשבון עיון שכלי, אם אתה שם את הדגש על בין אדם לחברו - אתה בהכרח פוגע בבן אדם למקום, וכן הלאה. כל כח בא על חשבון השני ומושך לצד שלו. כמו אדם שמנסה לישון עם שמיכה קצרה. זה קורה בגלל שלקודש אין בית. כשאין בית לקודש אין אפשרות ליצור הרמוניה. גם חברה אין לקודש. החברה, כמעט תמיד, תמשוך לכיוון שלילי. אם אתה זורם עם כולם ונהיה חלק מתרבות הכלל - אתה כמעט תמיד מתדרדר. כדי לעלות ולהתקדם אתה חייב לבדל את עצמך. זה נורא, כי באופן טבעי החברה הייתה צריכה למשוך אל הקודש. כרגע לא פשוט בכלל ליצור מהלך ציבורי חיובי. כששני הקצרים האלה יתוקנו - אז נזכה לנבואה. נביא הוא דמות שיש בה הרמוניה של כל כוחות החיים וכן הוא יודע ליצור זרמים חיוביים כלל ישראליים. זו בעיה קיומית ממשית על עמ"י. לכן כל פעם שאנחנו מתפללים על בית המקדש אנחנו משתמשים בביטוי "מהרה". זה דחוף וקריטי. גם הקודש מתאבל בתעשה באב. גם ספר התורה שרוי אתנו באבל. אז מה הפתרון? איך מתקנים? מחפשים דרכים להתקרב לכיוון ומתפללים על זה הרבה, כמו שאנחנו קוראים במגילת איכה - "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" - "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

שיעורו של הרב מרדכי וולנוב, רב היישוב אלון מורה, לקראת יום הכיפורים תשפ"א הועבר בשידור חי במוצאי שבת שובה

הגאולה וכן הכפרה ביום הכיפורים אינן תלויות בתשובה. החטאים חיצוניים לישראל וגם כשישראל חוטא עדיין ישראל הוא והנקודה הפנימית שבו אינה נפגעה. יום כיפור פועל על הנקודה הפנימית. אולם כדי שעיצומו של יום הכיפורים יכפר חייב האדם לרצות לעשות שינוי. עצם הרצון מעורר את הנקודה הפנימית הטהורה, גם אם בסופו של דבר הוא יכשל. המעכב הראשי בכפרת יום כיפור הם עבירות שבין אדם לחברו, ללא תיקון חטאים אלו האדם כלל לא יכול להיכנס לתהליך של כפרה. תיקון עברות שבין אדם לחברו הם מעין כרטיס כניסה ליום הכיפורים.

שיעורו של הרב אליקים לבנון על ספר שמונה פרקים לרמב"ם, הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשע"ו.