מבית המדרש

שיעורו של הרב מרדכי וולנוב, רב היישוב אלון מורה, לקראת יום הכיפורים תשפ"א הועבר בשידור חי במוצאי שבת שובה

הגאולה וכן הכפרה ביום הכיפורים אינן תלויות בתשובה. החטאים חיצוניים לישראל וגם כשישראל חוטא עדיין ישראל הוא והנקודה הפנימית שבו אינה נפגעה. יום כיפור פועל על הנקודה הפנימית. אולם כדי שעיצומו של יום הכיפורים יכפר חייב האדם לרצות לעשות שינוי. עצם הרצון מעורר את הנקודה הפנימית הטהורה, גם אם בסופו של דבר הוא יכשל. המעכב הראשי בכפרת יום כיפור הם עבירות שבין אדם לחברו, ללא תיקון חטאים אלו האדם כלל לא יכול להיכנס לתהליך של כפרה. תיקון עברות שבין אדם לחברו הם מעין כרטיס כניסה ליום הכיפורים.

פעמים שלאדם יש מעכבים בהתפתחות. אותם מעכבים פעמים רבות מאד נצרכים לשלבי ההתפתחות הראשוניים ואפילו יותר מזה, אך יש שלב בו נדרש מהאדם להקשיב לקול הפנימי הנמצא בתוכו. התשובה אינה באה רק כדי לתקן חטא פרטי זה או אחר, אלא באה לעזור לנו להיות קשובים לקולות הפנימיים הטמונים בנו.

מהותה של מצוות ביכורים היא הכרת הטוב. מידת הכרת הטוב מחזקת את הקשר בין האדם לבוראו, בין איש לאשתו, בין הורה לילדיו ובין אדם לחברו. לעומתה כפיות טובה יוצרת נתק ומפתחת את תחושת המגיע לי. על האדם לדעת שכדי להכיר טובה חייבים להתחזק במידת הענווה, ההשתחוויה שבמצוות ביכורים מבטאת את ההתבטלות לבורא ושהיא המפתח להכרת הטוב.

למושג "רחמים" יש משמעות שלילית ומשמעות חיובית. כאשר הרחמים באים ממקום של ויתור, הרי שיש כאן חוסר יציבות המעידה על חולשה גדולה ופגם במהות. אך יש רחמים שמשמעותם אמון בכוחות של האדם ומתוך האמון כביכול מתעלמים ממה שאנו רואים עכשיו לא משום שאנו מוותרים אלא משום שאנו רוצים להצמיח דבר גדול יותר.

הקשר בין מצוות מינוי המלך בישראל לתהליכים ולתשובה המיוחדת של חודש אלול.

בפרשתנו מופיע פעמים רבות הביטוי "המקום אשר יבחר ה'". בפשטות המקום הכוונה לבית הבחירה, אך בעומק ניתן להסביר שהכוונה לקב"ה הנקרא "מקומו של עולם". התורה מצווה אותנו לדרוש את ה' ולדבקה בו ומתוך כך להשתוקק לבית הבחירה. עלינו לדעת שכל מקור חיותנו הוא רק מהבורא יתברך שמו, מתוך הבנה זו לא נהיה מכונסים בתוך עצמנו, לא נחשוב כל הזמן על עצמנו, אלא נרצה ונשאף להיטיב עם הבריאה.

גדולתו של הבורא יתברך שמו מתגלה דווקא בכך שהוא מתייחס לאנשים שאינם בעלי מעלה ומתוך כך למדים אנו על עצמנו שכל מקום שנגיע לגדולה, הכי חשוב שלא נשכח את האנשים "הקטנים" ואת המעשים "הקטנים". פרשת עקב פותחת בלשון "והיה", לשון שמחה משום שכאשר אדם שם דגש על המצוות שהוא דש בעקביו יש ראיה לכך שהוא ממליך על עצמו את הבורא.

ההתקשרות היא הדרך להתדבקות בכלל ישראל. על דרך החיוב - היא בהתקשרות לתורה ומצוות (מעשים), צער ושמחה (רגש), עומק של מטרת ישראל (מחשבה). על דרך השלילה - ע"י ההרחקה מהכיעור, ע"י הזיכוך וליבון נכון מה זה התדבקות בכלל ישראל ולא ממניעים נמוכים. אורות ישראל, פרק ג', פסקה ז'-ח'.