מבית המדרש

לכל אחד מאתנו יש אוצרות של כוחות. חובתנו לגלות את הכוחות האלו ולפעול עם א-ל. אי גילוי הכוחות וכן גילוי הכוחות ללא תחושת שליחות מביאים הרס לאדם.

"אין כפייה ברוחניות" ! גם המקומות בהם מצאנו כפייה, כמו במתן תורה שכפה עליהם את ההר כגיגית אין הכוונה לכפייה במובן של הכרח אלא לכפייה במובן של גילוי הרצון. במשכן גם כפייה מסוג זה אסורה משום שה"לשמה" במשכן מעכב. הכפייה שמגלה את הרצון הפנימי יכולה לבוא רק במקום שיש רצון פנימי בסיסי אלא שהוא מכוסה בשכבות של אבק.

הציווי לעשות פשרה אין משמעותו לוותר על ההלכה, אלא להפך, להרחיב את ההתבוננות ולהבין שעומק ההלכה מורכב מראייה רחבה ולא ראייה שטחית. מצוות עבד עברי היא דוגמא אחת למצווה שבאה לרומם את כל הצדדים. ככל שנרבה להעמיק וככל שנרחיב את נקודת המבט שלנו נהיה אנשים טובים וישרים יותר ובסיטואציות רבות נבחר להתנהג בלפנים משורת הדין.

המצוות בארץ ישראל הם בשביל לבטא את הישראליות של עם ישראל כי רוחניות אנחנו מקבלים על זה שאנחנו נמצאים בארץ ישראל והביטוי זה הקיום מצוות. וזה גם הרצון של מי שרצה לעלות לארץ ישראל בשביל לקיים את המצוות בשלמותם.